במחשבה תחילה לפרשת קרח: הטענה ששכנעה את הגבאי להכניס יהודי אל הרבי
קרח צועק נשיאות, משה משיב בכהונה, אברך שמנופף לגבאי בתהילים וילד (אחד) שאינו יודע לכתוב. אז מה רצה קרח? אלחטי לבדוק...
קרח צועק נשיאות, משה משיב בכהונה, אברך שמנופף לגבאי בתהילים וילד (אחד) שאינו יודע לכתוב. אז מה רצה קרח? אלחטי לבדוק...
כללי המשחק בעולם משתנים, ההבדל בין הצלחה לבין המאמץ להצליח, והדרך שלא להתבלבל בין טוב לרע
כל הנפילה של קרח מתחילה באשתו, שלא היתה מרוצה. אשתו של און בן פלת, לעומת זאת, לא חננה את החוץ אפילו במבט
לא יאמן, מכל המידות לא מצא קרח לטפול על משה רק שהוא בעל גאווה... והלא משה רבנו הינו סמל הענווה
חכמים לא הסיקו מסיפורו של קורח שמחלוקת היא תמיד דבר רע. להיפך, המחלוקת היא סוג של "סם חיים" ביהדות, כל עוד מניעיה טהורים ומטרותיה חיוביות. מהו ההבדל, אם כן, בין מחלוקת קורח ועדתו לבין המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי וכל יתר המחלוקות?
"כלום סבורים אתם", תיאר האדמו"ר, "שקרח היה אדם פשוט שצעק כמה צעקות, שהיה קל להתעלם ממנו וּמֵהֶן? כלל וכלל לא! קרח הצליח לבלבל באמת את דעתם של בני ישראל
לפעמים, יצר הרע חורג משליחותו ובא לאדם במרמה – על ידי שצובע את העבירה בצבעים של מצווה, ומראה לאדם כאילו העבירה היא מצווה גדולה
כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים
מאות חנויות, עשרות קווי ייצור, שני סוכנים ויבשת אחת (פלוס פינגווין מתנה): מדוע נענשו המרגלים כשטענו "ארץ אוכלת יושביה"?
מי שאוהב את הארץ – לא שורף אותה. לא תמיד צריך ללכת לקיצוניות השנייה, לא לכל מדינה יש BDS, אבל סיפור גדול בישראל – יש ויש
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה