פרוש
לעזוב את הקן
אחריות לגורל בני המשפחה או פרדיגמה ילדותית המונעת מפחד? אולי הגיע הזמן לפרוש כנפיים
מפתחות לחיים: מהות הזמן ומי מעיינות התורה
כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים
הרוב קובע?
מה היה מתרחש אילו החליטו צדיקי הדור בקטנותם, לעבוד את ה"כמו כולם", ולא להקשיב לכוחות הנפש שדרשו מהם יותר? בחג הפסח מורה לנו התורה, לא להיות "כבולים" להרגלי הציבור בשעה שאנו יכולים לפרוש כנפיים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה