הרב יצחק זילברשטיין

והנה, לאחר השלמת בניית הספרייה המפוארת, עמד התורם להיכנס לבית המדרש, ונדהם לראות בכניסה שלט גדול שעליו נחרט: "ברכה לראש משביר... לאיש יקר-רוח, נדיב-הלב, מורם-מעם... אשר נדבה ליבו לגשת אל המלאכה, ולתרום מהונו את כל אוצר הספרים המהודר...".

הנהג יצא ונבהל לגלות שגרם להפוך את הגדר המפוארת לתל אבנים, משום שככל הנראה התקדם קצת יותר מדי. פתאום אנשים החלו לנהור לעבר הנהג ואמרו לו 'אתה בצרה כי בעל הבית הזה הינו אדם אימתני ומגושם...'

והנה, חלפו מספר שנים, ובבית הנכרי מופיעים כמה אירועים חריגים. כעת נודע לו, כי אצל היהודים, כאשר ניחתות צרות בבית ח"ו, נהוג לערוך בדיקת מזוזות... הלך אפוא למגיה סת"ם, וביקש שיבדוק את מזוזתו

השוטרים הגיעו לזירה עוד בטרם החל הברנש במלאכתו, ומיד כשהבחין בהם, נטש את כלֵי הפריצה שלו, ונמלט על נפשו. לאחר מרדף ממושך, נלכד הגנב ונשלח למאסר

חלפו כמה דקות, והנה מגיע אותו שכן (ששמו היה 'שמעיה'), ומגלה את ההזמנה בתיבת הדואר שלו. 'מי הכניס לי כאן את ההזמנה הזו', מלמל ברוגז, תוך כדי שנטלה והשליכה ל...אשפה!

רבי אברהם נטל את הכוס המלאה כברכת ה', ואמר לבני הזוג בפשטות אופיינית: "ברשותכם, אני אסתובב כעת לכיוון ירושלים, כדי לומר את ההבדלה לכיוון ירושלים..."

ראובן שלף את הסכום, שילם למוכר, ואמר: 'כעת אני בבעיה איך אתן לחתול לאכול ולשתות? אוכל לקחת בבקשה את קערת החלב...'.

'עד מתי נמשיך את היריבות המטורפת הזו? הבה נשים לכך קץ! נכריע אחת ולתמיד מי הוא העשיר מספר אחד ומי הוא השני...'. 'כיצד אתה מתכונן לעשות זאת?', שאל שמעון

יעקב עשה עצמו כאילו עומד לפתוח את דלת הרכב, והפקח המשיך בנסיעה. לאחר שנעלם מן העין, יעקב חזר לספסל...

כעבור רבע שעה כששב ראובן, חשכו עיניו... נבהל והזדעק: 'שמעון איננו, ואני אנה אני בא!', הטרמפיסט לא היה ברכב, אך דבר אחר כן היה... דו"ח על סך 700 שקלים, בגין חנייה במקום אסור!