עם הקב"ה, באושר ובלי עוני: ראיון עם שי עמר
לפני יותר מעשור הוא סחף את המדינה עם להיט הענק "באושר ובעוני", ועכשיו הוא חוזר בפאזה אחרת, יהודית ומאמינה. קבלו טעימה לראיון עם שי עמר, שיתפרסם במלואו במגזין הידברות, חודש שבט
לפני יותר מעשור הוא סחף את המדינה עם להיט הענק "באושר ובעוני", ועכשיו הוא חוזר בפאזה אחרת, יהודית ומאמינה. קבלו טעימה לראיון עם שי עמר, שיתפרסם במלואו במגזין הידברות, חודש שבט
מדי פעם בפעם צצות ועולות השאלות בדבר זיהויו של השפן המקראי: האם זה מין ממיני השפנים הקיימים בזמננו אנו? והאם הוא אכן מעלה גרה, וכפי שהתורה כותבת: "ואת השפן כי מעלה גירה הוא ופרסה לא יפריס..." (ויקרא יא, פס ו). לכן ראיתי לברר את העניין כשלמה מפי סופרים ומפי ספרים, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים
בעשרות השנים האחרונות הולך ומתפרסם בקרב קהיליית המדענים בכל רחבי העולם מחקר עולמי מרתק, לפיו העולם הירוק שנראה לנו חסר חיים ומשולל רגשות, אינו כזה כלל וכלל! אדרבה, הוא בעל תחושות ורגשות עזים!
בימים אלה יש מי שחוגג ומסית כלפי החרדים באמתלה של הדרת נשים. בינתיים, בצד "הנאור" של המפה, נשים סובלות מהטרדות, מוצגות באופן מעליב בפרסומות, משתכרות פחות מגברים ולא מתברגות לתפקידי מפתח. אז מי כאן מדיר?
מגיל צעיר, עוד כצעירה חילונית, אהבה רחל בולטון אמנות על כל רבדיה - ספרים, מוזיאונים ותרבות. היא חיפשה בתוכם את הניצוץ שיגע בנשמה, אך רק כשהחלה בצעדים לעבר עולם היהדות, הבינה שכאן נמצאת האמת. לרגל 40 שנים להתקרבותה אל היהדות, ראיון עם אחת מנשות הפרסום והעסקים המצליחות בישראל
לערב המיוחד הזה קדמה שרשרת ארוכה של תכתובות, הודעות ופרסומות שהזמינו את בוגרי האוניברסיטה, לציין את המועמד שלהם לתואר: "המורה הבלתי נשכח"
אני קשור למקום הזה בנימים כה עזים,אך באותה מידה – שונא אותו. שונא אותו כשם שכל אדם שונא את המוות ואת ריחו. וקשור אליו –כשם שבן קשור לאביו אני שב לפקוד את קברך אבא יקר, ביום היארצייט, שנה אחר שנה. עוקב בהלם אחר ההר שניכש וננגס ונפרס לפרוסות מלבניות זעירות ממוסגרות במגרת בטון צרה ומחוספסת . ובתווך במקום תמונה אדמה אדמדמה
זה לא הפרומו, זה לא הבקרוב, אלו לא הפרסומות, אלו החיים עצמם! ואנו נמצאים עתה בעיצומו של הסרט
פרסומות למוצרים שונים מבטיחים לנו אושר מהנאות גשמיות, ואנו מנסים להשתיק את הרעב בתאוות העולם. אך המציאות מוכיחה ש"גם הנפש לא תמלא". מדוע?
לאחרונה התפרסמה כתבה בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?" בתור אמא לילד שהוגדר כלקויי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות נושא הכתבה מאוד עניין אותי, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אתמצת תקופה המתפרסת על פני חמש השנים האחרונות
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה