הרב יצחק זילברשטיין

"בעוד שעתיים תצא לתחנת האוטובוס במקומך, ותמתין לאוטובוס הנושא מספר פלוני. כישיגיע, שְׁלוֹף מתא המטען את המזוודה והצידנית... בשבוע הבא נשלח בע"ה משלוח נוסף של מאכלים ובגדים..."

פתחתי את התיק. היו שם טלית ותפילין, ולצידם המון מסמכים ומעטפות, שלתדהמתי הכילו שטרי כסף רבים. עשרות אלפי שקלים היו שם!

'אני מודה לך על שזיכית אותי לקיים היום מצוה נדירה, מצוות השבת אבידה...', שמעון לא הבין את פשר הדברים, וראובן הסביר: 'נו, המחשב נייד שלך, ששכחת באוטובוס... לקחתי אותו, וכעת הוא ממתין לך כאן בביתי'

האמת היתה, שבעבור אהבת התלמיד לרבו וחמלתו עליו, חשב בליבו להעביר את המטבע המזוייף בערמה ולהביא על ידו שכר לרבו. וכך אכן עשה

עצתו של הגאון היתה, שאם עד היום שיווק תשעים שקיות, הרי מעתה יוסיף עשר שקיות, דהיינו שימכור מאה ועשר שקיות בכל חבילה, ובכך יוכל לכפר על מה שעשה. היהודי קיבל את הדבר על עצמו, למרות שמן הסתם היה לו קשה לעשות זאת

והנה, לאחר השלמת בניית הספרייה המפוארת, עמד התורם להיכנס לבית המדרש, ונדהם לראות בכניסה שלט גדול שעליו נחרט: "ברכה לראש משביר... לאיש יקר-רוח, נדיב-הלב, מורם-מעם... אשר נדבה ליבו לגשת אל המלאכה, ולתרום מהונו את כל אוצר הספרים המהודר...".

הנהג יצא ונבהל לגלות שגרם להפוך את הגדר המפוארת לתל אבנים, משום שככל הנראה התקדם קצת יותר מדי. פתאום אנשים החלו לנהור לעבר הנהג ואמרו לו 'אתה בצרה כי בעל הבית הזה הינו אדם אימתני ומגושם...'

והנה, חלפו מספר שנים, ובבית הנכרי מופיעים כמה אירועים חריגים. כעת נודע לו, כי אצל היהודים, כאשר ניחתות צרות בבית ח"ו, נהוג לערוך בדיקת מזוזות... הלך אפוא למגיה סת"ם, וביקש שיבדוק את מזוזתו

השוטרים הגיעו לזירה עוד בטרם החל הברנש במלאכתו, ומיד כשהבחין בהם, נטש את כלֵי הפריצה שלו, ונמלט על נפשו. לאחר מרדף ממושך, נלכד הגנב ונשלח למאסר

חלפו כמה דקות, והנה מגיע אותו שכן (ששמו היה 'שמעיה'), ומגלה את ההזמנה בתיבת הדואר שלו. 'מי הכניס לי כאן את ההזמנה הזו', מלמל ברוגז, תוך כדי שנטלה והשליכה ל...אשפה!