סיפור אמיתי: מעצור להושיע
הנסיעה התנהלה כשורה ללא תקלות, עד שהגיע האוטובוס לירידה של הקסטל לפני סיבוב מוצא, שם ניצב שלט "האט - סיבוב מסוכן!". לפתע בקדמת האוטובוס ליד הנהג, מישהו קרא בקול רם: "היי, דוד, דוד, תקום!..."
הנסיעה התנהלה כשורה ללא תקלות, עד שהגיע האוטובוס לירידה של הקסטל לפני סיבוב מוצא, שם ניצב שלט "האט - סיבוב מסוכן!". לפתע בקדמת האוטובוס ליד הנהג, מישהו קרא בקול רם: "היי, דוד, דוד, תקום!..."
על פי המסורת, נהג האר"י לטבול מדי יום במקווה האר"י המצוי בצפת. ערב פטירתו הורה לרחוץ את גופתו במקווה זה. במהלך ההכנות לקבורה, קם הרב בדרך נס על רגליו כדי לטבול את עצמו
האם יש חיוב מן הדין במה שנהגו לשים מלח על השולחן קודם ברכת המוציא, והאם יש לנהוג בזה גם בימות חול?
הקב"ה שומע את התפילה והוא כל כך חפץ לשפוך על בניו "ים" של רחמים. אבל ישנה הנהגה ברורה: כדי שהוא "יוכל" לתפעל את מידת הרחמים שלו עלינו, אנו מוכרחים לתפעל את מידת הרחמים והצדקה שלנו על הזולת | תובנות מפרשת ראה
לאחר צאת ישראל ממצרים בעזרת התערבות על-טבעית - מספרת התורה על המשך ההנהגה הניסית הסוללת את הדרך במדבר, וקובעת את מסלול הצעידה ההמונית ממצרים לישראל, דרך מדבר סיני
כיצד עורכים את ההבדלה, מתי מחליפים את בגדי השבת לבגדי חול, והאם יש לנהוג מנהגי אבלות בשבת ערב תשעה באב?
ממתי השתרש המנהג לחבוש כיפה והפך לחיוב? אם אין כיפה, אפשר לכסות את הראש עם היד בעת שמברכים על מאכל מסוים? ומה הקשר ליראת שמים? יצאנו לבדוק
ראוי לנהוג להחמיר לכתחילה שלא לאכול דגים בחלב, אבל אם בדיעבד בושלו דגים עם חלב, יש להקל לאכלם, אף לספרדים שנהגו להימנע מכך
מה ההבדל בין מעשר ראשון למעשר שני, מהי תרומה גדולה, וכיצד נהגו בזמן בית המקדש לעומת האופן שבו אנו נוהגים כיום בכל הנוגע לתרומות ומעשרות?
בפרשת השבוע, בלק, אנו נפגשים בפרופיל ההתנהגותי המוזר והמפליא של בלעם הרשע, אשר הכיר את האמת ונפגש עמה, בקרבה הגדולה ביותר שגוי יכול להגיע אליה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה