השגחה פרטית בתקופת השואה
אין ספק שביער היו ניצודים על ידי הגרמנים ולבטח לא היו שורדים לזמן רב, תחת כיפת השמים, בקור מקפיא העצמות
אין ספק שביער היו ניצודים על ידי הגרמנים ולבטח לא היו שורדים לזמן רב, תחת כיפת השמים, בקור מקפיא העצמות
תמיד קיוותה שלא יתעורר הצורך בנקישה על דלתות. אך, לרוע מזלה, כמעט תמיד נאלצה לצאת מביתה בערבי יום חמישי, בבקשת עזרה
לעיתים בן הזוג מחמיא לזולתו, אך תוכן המחמאה מהוה פגיעה. כאשר אומרים לאדם: "בזמן האחרון אתה בסדר" - מתכוונים לומר בכנות, שמרוצים ממנו. אך מקבל המחמאה אינו שבע רצון ממנה, משום שהוא סבור, שגם בעבר לא היה דופי בהתנהגותו
ההיתר והרשות, ולעתים קרובות גם המצוה, לומר דברים שאינם תואמים את המציאות, כדי להשכין שלום, אינם אך במקרה של ריב קיצוני או שנאת אחים
כדי לקיים במחמאה מצות "ואהבת לרעך כמוך", עליה להיות תואמת לצרכיו של מקבל המחמאה - בסוג המחמאה, באיכותה ובתדירות שבן - הזוג מצפה לה
מדוע "נמאס לך"? למה אינך שבע רצון? איך זה שאתה מאוכזב? משום מה אתה חש ש"זה לא זה"?
כשאנחנו אומרים - "קבלה" אנחנו בדרך כלל מתכוונים ל"קבלת הארי זכרו לברכה". קבלה זו נסמכת על אדני הזוהר הקדוש ובאה לידי מיצוי בשיטת הכוונות של הרש"ש הקדוש
לעיתים, אחד מבני הזוג כועס, רוגז וצועק בעקבות מאורע פעוט - חפץ שנשבר, מאכל שנשפך, בגד שנקרע, מילה מכוערת שנאמרה. איך נמנעים מכך?
בראש השנה בין שאר תפילותינו התפללנו גם את התפילה הבאה: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקריך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"
אחת מהתכונות הגרועות המצויות באדם, היא תכונת הכעס. לא רק התורה רואה בכעס תכונה שלילית, גם החברה האנושית דנה את הכעס כתכונה גרועה ביותר
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה