פינחס הירש

קרב הוא לא הופעה בקונצרט. בקרב יש דם, הרוגים ואבידות. אנחנו לעולם לא ננצח אם נפחד לאבד לרגע את היציבות שלנו

מה תעשו אם חבר יגיד לכם שקשה לו מאד כשאתם לובשים חולצה אדומה ביום שני בשעה 10? ספרו על השריטות שלכם

בכל מערכת יחסים בין שני אנשים ישנה חלוקת תפקידים מסודרת. אמנם בני הזוג אף פעם לא דיברו עליה והסכימו עליה, אך עדיין היא ברורה לשני הצדדים

"תגיד, אתה בכוח רוצה לכסח בינינו? אני בא לא לפגוע בה, ואתה מנסה בכוח להוציא אותה רעה? אני ממש מתנגד"

"שניכם באתם לכאן בתחושה שהצד השני עסוק בעולמו ומשליך עליכם האשמות שאינן נכונות, ומרגיש ש'הוא הצודק'. אולי אם נניח לרגע לשאלה הזו, נוכל לתת כאן במה לכל אחד מכם לבטא תחושות"

הסיפור עם קמצא ובר קמצא לא התחיל בגירוש המכוער מהסעודה. הוא התחיל כשהשנאה פעפעה עוד לפני כן, ואף צד לא היה מסוגל לפתוח את הדברים עם הצד השני ולהיות גלוי לב ורגשות

הפחד הגדול מלפתוח נושאים שהם "טאבו", הוא שכאשר נבין את הצד השני המעוות ואת ההיגיון שלו, אזי בהכרח כבר לא נשנא אותו, ונהפוך להיות בדעותיו או נוותר על עמדתנו הקיצונית

בין אם אתם מאלה שכועסים ובין אם אתם שייכים לצד ההוא, האדיש, שלא מוכן לקבל שהוא פגע בכלל וממאן לפייס, אתם לא חייבים, אבל אתם מוזמנים לנסות לחשוב קצת אחרת

ישנם כאלו שמוכרים לכם שוב את הלוקש הראשוני, שזוגיות היא כמעט כלום השקעה עם 100% רווח. תשכחו מזה! אם אתם רוצים להצליח, אתם צריכים לעבוד

כאשר אנו מציבים ציפיות של הבנות מעבר למה שיש, ומנסים לקבל אהבות שלא קיימות, כדאי לנו אולי פשוט לפתוח את הלב לצד שמולנו, ולראות היכן הדברים עומדים