המחמאה כמעודדת עשייה
המחמאה כעידוד בולטת מאוד כלפי ילד קטן. כאשר הוא עושה דבר מסוים ואפילו הפעוט ביותר, אנו משבחים אותו באופן ספונטני, ואף מגדילים את עשייתו
המחמאה כעידוד בולטת מאוד כלפי ילד קטן. כאשר הוא עושה דבר מסוים ואפילו הפעוט ביותר, אנו משבחים אותו באופן ספונטני, ואף מגדילים את עשייתו
לא רק את אישיתו, מצפה האדם שישבחו, אלא אף את הדברים השייכים לו, או הקשורים אליו
לֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיְתָה בַּת, וּכְשֶׁבָּגְרָה הִצִּיעוּ לוֹ שִׁדּוּךְ בִּשְׁבִילָהּ. הֶחָתָן שֶׁהֻצַּע לוֹ הָיָה עָנִי מָרוּד, וְהוּא שָׁמַע בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה עַל הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת הַ"שְּׁוֶער" שֶׁלּוֹ. בִּמְיֻחָד הִתְעַנְיֵן הֶחָתָן בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע עַל אֹסֶף הַכֵּלִים הַנָּדִיר וְהַמְפֹאָר שֶׁבְּבֵית הֶעָשִׁיר
הסבלן דומה לאדם הנושא משא כבד - בעל מקצוע אמין אינו עוזב את חבילתו באמצע עבודתו. אפשר להבחין שבמקצועו הוא אף רוכש מוטיבציה להתמודד עם נושא קשה וחבילה כבדה, משום שבה מתבטאת המיומנות הייחודית שלו כבעל מקצוע
במחקר גנטי שנמשך מספר שנים, נמצא גֶן משותף אצל כהנים ללא הבדלי מוצא; אשכנזים וספרדים, תימנים ותוניסאים
אי ההבנה היא הדדית, הבעל סבור שהוא מיטיב עם אשתו בכך שאינו משתף אותה בכשלונות, והאשה סבורה כי הוא מנותק ממנה
עד החוקר הצרפתי הידוע לבואזיה (1743-1794), מי שמכונה אצל אנשי המדע בתואר אבי הכימיה המודרנית, היו אנשי המדע סבורים שכל חומר המרקיב או נשרף וכדו', כלה ואיננו. וכפי שנראה לעין השטחית
ידוע כי ציבור שומרי המצוות וגדולי התורה בראשם דוחים על הסף כל ניסיון היאחזות של הרפורמים כאן בארץ. למה?
בשואה יש ביטוי לתוקף הזעם והחמה, אשר ניתכו על עם ה' בשנות עברה ת"ש-תש"ה. אמנם כינוי זה אינו משקף אפילו אחת מרבוא רבבות מההתרחשות המציאותית בתקופה הנוראה ההיא לעם ישראל
אצל מתאבדים ואנשים שמתו משתיה מופרזת מתחזקת ההילה כל לילה, כאילו הנשמה ממשיכה להתענות גם אחרי מות הגוף
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה