ידידיה מאיר צועק את צעקתם של הנצעקים
בשביל צעקות כאלה חייבים שניים: יש את הצועק ויש את זה שצועקים עליו. והוא, הנצעק, כמעט תמיד, חלש יותר מהצועק. הוא בדרך כלל גם ביחסי מרות עם הצועק. זו דרך העולם: אתה לא צועק על הבוס, הבוס צועק עליך
בשביל צעקות כאלה חייבים שניים: יש את הצועק ויש את זה שצועקים עליו. והוא, הנצעק, כמעט תמיד, חלש יותר מהצועק. הוא בדרך כלל גם ביחסי מרות עם הצועק. זו דרך העולם: אתה לא צועק על הבוס, הבוס צועק עליך
עודד בן עמי ורינה מצליח הם רק הדוגמאות הבולטות השבוע למגמה שקיימת פה כבר שנים: אסור להיות שמרן, ואם תהיה – דעותיך יושתקו, במקרה הטוב
התגובה הנכונה ליהונתן גפן, המשמעות של ביקורו של פנס בארץ, כשקידוש לבנה מגיע לחדשות וגם: למה ח"כ הרצוג מקצץ פסוקים?
זהו ללא ספק הכישלון הציבורי הגדול ביותר שלנו, הדתיים, בתולדות מדינת ישראל. כן, עד כדי כך
ימות השואה הנוראה. אהרן שטיינמן ילד בן 12 בסך הכל, נשאל: "מה תרצה להיות כשתגדל?" והשיב תשובה מפעימה
"אני לא אוהב לזנק לתוך הסוגיות האלה. אני מתעסק...באזורים שיותר מעניינים אותי", כך אומר יושב ראש הבית היהודי כשהוא נשאל על סוגיית השבת
כמעט אף אחד לא מעז לומר את האמת: העובדה שיותר ויותר נשים משולבות במערך הלוחם של צה"ל היא רק משום שהצבא מוריד , שוב ושוב, את הרף עבורן
עוד מסקנות שהסקתי מבר המצווה הראשונה שזכינו לערוך. הראשית שבהם: אין כלל אחד לכל חתני בר המצווה. תסתכלו על הילד הפרטי שלכם ותתאימו את הציפיות לפי היכרותכם איתו
ידידיה מאיר מסביר בטור מיוחד מדוע, לרגל בר המצווה של בנו הבכור, הוא שינה ממנהגו להזמין לאירועים את כל העולם
אחרי כל פיגוע, פתאום אנחנו מתחילים לשמוע סיפורים מחממי לבבות על חייהם של האנשים הפשוטים לכאורה שהתהלכו בינינו, ונקטפו בחטף
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה