שלח שליח לפנצ’ר את צמיגי שונאו, והתחייב לשלם על כל הנזקים
מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".
מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".
השאלה כאן, היא, מה אנו חשים כלפי אדם עם מוגבלות? האם הוא זר, או שהוא חלק מאתנו? הכול מתחיל במחשבה
צפו בהדרכה חשובה לביצוע החייאה בתינוק שאבד את הכרתו. מידע נחוץ וחיוני לכל הורה ולכל אדם
כל אדם מאמין נחרד מיהודי שמספר שאכל כלב או כל דבר לא כשר אחר. אבל האם מי שממילא לא שומר על כשרות, אמור להזדעזע? הרי המוסר האנושי גמיש ונזיל מעין כמותו. כללים ואמונות שלפני מאה שנה לא היה איש שמעז לערער עליהם, נתפסים היום כפרימיטיביים ומעוררי גיחוך. אז בעין החילונית, מהו בעצם ההבדל בין פרה לכלב?
כשם שלא ניתן להוציא מיץ שזיפים מתפוז – כך לא תוכלי להוציא מילדך דבר שהוא נגד הטבע שלו
כ-80 בני אדם פונו מבניין בעיר דקאטור, לא רחוק מאטלנטה, שעלה בלהבות. אחד הכבאים תיעד אב שמשליך את בתו מהדירה הבוערת והיא נחתה הישר לידי עמיתו לעבודה. כבאית אחרת הצילה תינוק באותו אופן: "אין הרגשה טובה מזו בעולם"
סיפור מחזק ומרגש מאוד, על אדם שהיה חולה ולאחר כמה זמן פנה אליו הרופא והודיע לו שאין לו כבר מה לעזור – אבל משם הגיעה אליו הישועה הגדולה. מאת הרב אשר קובלסקי
הבוקר (ג') הודיע יושב ראש ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, על העברת הכספים הנדרשים לצורך פעילות מד"א ביהודה ושומרון. ח"כ סמוטריץ': "אין שום עילה שמצדיקה משחק בחיי אדם"
כשרופאים קובעים את מותו של אדם, לרוב - מדובר בקביעה חד משמעית, על סמך מדדים רפואיים. אלא שמקרה שאירע לאחרונה בספרד, מוכיח שגם ה'מדדים המובהקים' של הרפואה, יכולים להתהפך בין רגע
האם יש משהו בזה שאם לא עושים בשבילך, אתה לומד לעשות בשביל עצמך? נשארתי קצת רגישה. וקצת חוששת. האם עשיתי שגיאות במה שקרה?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה