ידידיה מאיר

רס"ן אליאב גלמן, שנהרג בפיגוע לפני כמה חודשים, הותיר אחריו בין השאר מכתב הדרכה לחיים שכתב לאחיו הקטן לרגל עלייתו לישיבה

להשתמש במילה "מרגש" כדי לתאר את העלייה שלהם זה אנדרסטייטמנט. אתה עומד בנמל התעופה JFK ורואה תפילות ופסוקים מתגשמים מול עיניך: "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך", "ותוליכנו קוממיות לארצנו", "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו"

ידידיה מאיר בטור מיוחד שמצטט דתיים שלא מוכנים להיכנע להכתבות התקשורת ומתעקשים לבטא, ברהיטות ובלי מורא, את עמדותיה האמיתיות של היהדות

האם דוגמאות של מזרחיים חילוניים שהשתלבו באליטה - הן התשובה? הרי אורשר לא כתב נגד עצם קיומם של המזרחיים. הוא כתב נגד המורשת. להגיד לו ”הנה, תראה, יש גם רופא מזרחי!“ זה לא רק מעליב, זה פשוט לא להבין את הסיפור

הפוביה שלי ממסיבות הפתעה לא עברה. הפתעפוביה. מאז יצא לי להשתתף כקהל במסיבות רבות כאלה, ותמיד אני מתבונן מהצד בסבלו של המופתע. כן, סבלו

תהיתי: האומנם זה נכון? האומנם בליל מתן תורה (ולא שזה לא חמור בכל לילה אחר) הרפורמים יקבלו כזאת הכרה מארגון רבני צהר?

תבינו אותם. קבוצת אנשים חיה כאן בתחושה של "לשלטון בחרתנו", במשך שנים. מימי גזיזת הפאות של התימנים ועד לימי אוסלו וההתנתקות, הייתה כאן אליטה אחת ויחידה. היא קבעה

ידידיה מאיר: שלושה דברים שלמדתי בפסח האחרון. על חופשות משפחתיות, האמריקאים שאינם אמריקאים, וגילויים חדשים אודות הרב שטיינמן

רגע, אם בשני משפטים (שלא ממש זכרתי שאמרתי) גרמתי לעורך הדין האמריקאי שעשה עלייה לארץ, לסיים שישה סדרי משנה - למה שלא אגרום גם לעצמי לעשות את זה?

הטור הזה לא מביא בדרך כלל סיפורי ניסים. גם הסיפורים שתקראו כאן עכשיו אינם מופתים שמעל הטבע, אלא דווקא סיפורים שבתוך הטבע. הטור של ידידיה מאיר