הרב יצחק זילברשטיין

האב נזעק ונתקף בבהלה. "אני מבקש ממך בני היקר, אל תטוס! זה סימן רע, מזל שחור...". הבן ניסה להסביר לאביו כי אלו חששות של הבל, 'כי לא נחש ביעקב'

'אם כבודו רוצה את הדוד ההוא, בבקשה, אך הכסף ששולם נשאר אצלי כדמי ביטול!', הודיעו הצלם. וכאן החתן התרעם: 'הלא רימתני בכך שאישרת כי אתה הצלם הטוב ביותר בשוק, וכי אינך מכיר בעובדה שדוד המפורסם הוא הצלם הוותיק והמובחר שבשוק?!

כמה רגעים לפני שעמד החזן ליטול את כוס הברכה ולברך, נודע לו, כי רוב ככל משתתפי הסעודה, הגיעו לשמחה על ידי נסיעה ברכב, רח"ל

'תשמע לא איחרתי סתם, עסקתי בהצלת נפשות... ובכן, עליתי למונית, והנהג פרץ בבכי וסיפר לי כי נפשו וגופו 'משדרים' לו, כי זהו יומו האחרון, והוא על סף התקף לב חמור רח"ל... הנהג אף שלף מכיסו 'מכתב פרידה', וביקש ממני לבדוק אם הוא מנוסח היטב בצורה מרגשת...

בכל מהלך הטיסה ניצבה מולו דמותו של ראש הישיבה, שליטף את ידו בחום תוך כדי שהסביר לו כמה חשוב לשמור על גדרי שמירת הסדרים, וליבו נקפו על שלא ציית להוראתו

מתפתל הלוך ושוב, ולא מוצא מקום חניה פנוי... מתוך הלחץ הנורא, לפתע נזכר בסגולה הידועה - צדקה... פכר ידיו אל-על, ופתח ואמר: 'אוי ריבונו של עולם, אם אמצא מקום חניה, אתן לצדקה...'

האם עתה עלי לקיים את נדרי אשר נדרתי, משום שלמעשה נעקר בית הספר ממקומנו; או שמא מאחר ולא אמרתי ש'יעקר מכאן', אלא שיעקר סתם, אני פטור (לעת עתה) מקיום נדרי, כי הוא לא נעקר מהעולם אלא רק עבר מקום?

ברבות הימים, התגרש האיש, והנה הוא מגיע אל הגבאי ודורש ממנו למחוק את שמה של אשתו מן הפרוכת, "שהרי עכשיו אין היא אשתי"...

הלא ידועים דברי אדוננו הגר"א, שאם יש בבית הכנסת אפילו מסמר אחד גזול - הדבר מעכב את קיבול התפילות והסייעתא דשמיא, ולכן החלטתי לתקן את הדבר...

אי אפשר לתאר את עוצמת הבושה שאחזה בראובן כשתפס מה אירע. היה זה כאמור במעמד מתפללים רבים, שראו בקלקלתו, ובמשך תקופה ארוכה לא יכול היה להרים את עיניו לעבר חבריו