חשוב
הסבא של הרכבת: כשהמבט של הזולת כבר לא קובע מי אתה
"שמע", הוא אמר, "מובן שאשתך חשובה לך, וקשה לשמוע ממנה האשמות. אך זכור, ערכך אינו נקבע לפי מבט האחר, אפילו אם זו אשתך. נכון, אתה רוצה שהיא תהיה מאושרת, ועושה את המיטב למענה, אך האחריות לאושרה – היא קודם כל עליה". הסבא של הרכבת, חלק שלישי ואחרון: הגעת ליעד
לרוץ אל הטוב: דבר תורה לפרשת וירא
כולנו מכירים את התופעה, שכאשר מתחשק לאדם משהו, מבלי לחשוב ומבלי להתמהמה, כבר הוא רץ להשיגו. הרגליים כאילו רצות מעצמן. זהו כוח התאווה. כשהתאווה שולטת באדם, האיברים מעצמם מתרוצצים למקום השגתה. אבל האם ניתן להגיע למצב כזה גם בצד הטוב? האם החשק לדבר שבקדושה יכול להתגבר כל כך על האדם, עד שאיבריו אינם מחכים לצד השכל אלא פועלים מעצמם?
למה היהדות לא רוצה שהאדם יחיה לבדו?
מדוע חשוב ליהדות שנהיה ערבים זה לזה, שנתפלל יחד, נחגוג ביחד וכו'? הרי יש אנשים שמעדיפים לחיות לבד...
"תקופת הסרטן היתה התקופה היפה בחיי"
נורית מיימון חלתה בסרטן שנים ספורות אחרי שהתחילה לשמור תורה ומצוות. "מפחיד אותי לחשוב מה היה קורה לו חליתי לפני התשובה" היא אומרת
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה