למה אנחנו נוטים לאכילה רגשית?
הדרך לשים סוף היא כשנבין מה המקור לבעיה, ונמצא תחליף בריא שינחם אותנו במקום האוכל. כשנבין מה המניע
הדרך לשים סוף היא כשנבין מה המקור לבעיה, ונמצא תחליף בריא שינחם אותנו במקום האוכל. כשנבין מה המניע
הבעל אומר שהאישה אשמה, ואילו האישה טוענת ההפך - מי באמת אחראי לשלום הבית ולחינוך הילדים?הרב במסר קצר וקולע על פי תורת הבעל שם טוב
כשהאשה הזאת גילתה שנעלמו לה עוגיות מהמגש, רק אשם אחד היה בסביבה. חייבים לראות עד הסוף. צפו
העולם שייך רק למי שמקדם את עצמו ולא למי שמחכה שיקדמו אותו: צפו במסר קצר וחשוב לחיים
נכון, הוא יכל לצאת הרבה מעבר למה שהוא היום. יש לו ראש חריף, ונפש רגישה, רגישה מידי. הוא לא אשם ששמו בו נפש רגישה כל כך, שלא עמדה במעמסה החברתית הסוחפת, שלא עמדה בלחצים הלימודיים
היא באמת לא אשמה, כאבה לה הבטן, היא לא תכננה את זה בדיוק כשאת בדלת ליציאה... אבל זה לא משנה, זה מעצבן אותך נכון?
מי אשם בחורבן העולם? איך יכול להיות שהגיע זמן הגאולה ועדין הגלות נמשכת? מי ישן פעם אחת וגרם נזק לכל העולם? האם לכל אדם יש הזדמנות להצלחה בחיים? מדוע קפצה הארץ לאליעזר? האם האבא משפיע על עצלות בניו? איזה עצלות היא חיובית? לקראת סוף השיעור הרב ידבר על גדולתו ואודות חיו של הצדיק רבי דוד ומשה
דוד אוחיון רכב על אופניו סמוך לביתו, ונדרס למוות כמה ימים לפני יום הולדתו התשיעי. אמו התקשרה לרעייתו של הנהג הפוגע ואמרה לה שאינה כועסת: "שלא יאשים את עצמו, הוא לא אשם"
"אני לא כועסת, שבעלך לא יאשים את עצמו. הוא לא אשם", אמרה הרבנית אוחיון, אמו של דוד, הילד בן ה-9 שנהרג באשקלון בעת שרכב על אופניו
האם ההבנה כי איננו אשמים וכי הטלת אשמה מיותרת, פירושה גם כי אין צורך בבקשת סליחה?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה