יעל עט לוי

הרהור טורדני מקפץ לתוך מוחך. רק שלא ייקח לך את המקום הזה. את כל כך חפצה להמשיך לגור כאן ולגדל את הירוק שמסביבך. הלוואי שיסכים לתת למענך עוד שנה. ואת מתלבטת במה תצליחי לשכנע אותו להאמין לך

מבטך כלפי מעלה ואת מנסה לאמוד את המרחק שעליך לעבור על מנת לכבוש את ההר הטוב הזה. כיצד תחדדי את השמיעה החזותית, שתקל עלייך את המסע?

לפעמים את פוגשת בו. כן הוא מחופש. אבל את יודעת בוודאות שזה הוא. חיוכו הענק והשמימי. נותן לך כוח לרקוד ימים שלמים. מתי תחזור? את שואלת אותו בתקוה

היא עומדת לעזוב. בדרך אל היעוד שלה. שוטי שוטי ספינתי. גם אם את לא איתי. איך תלווי אותה בנמל? מה תיקח איתה האוניה הגולה אל ארץ הגלים?

כשנפשך מזגזגת בין פה לשם. בין אסור למותר. וקווי היסוד מטושטשים. מה תעשי כדי לצייר אותם מחדש?

בעודך שולחת את כוחותייך, לחזית יומך. להילחם בקרבות פנים וחוץ. אלו כלים תבזזי לשימושך?

"הו, ירושלים היקרה. בתאריך בו נשברו הלוחות. התמוססו גם חומותייך היפות. ושניהם עשויים מאבנים ואותיות פורחות באוויר. וכל המתאבל עליך ירושלים. זוכה ורואה בשמחתך". יעל עט לוי, מרגשת בשיר נפלא על ירושלים

כאשר העדר, רואה בך מנהיגה. את נדרשת, ומחפשת את הגישה הראויה. היכן היא, וכיצד מיישמים אותה? הפרשה הנשית לפרשת פנחס

שאיפתך, להשכנת השכינה בביתך, נתקלת בנחש החמדה. מיהו? ואיך תמוססי אותו? כי לא נחש ביעקב

"השיר הזה, נכתב בדמעות לאחר הירצחם של הזוג איתם ונעמה הינקין הי"ד. לצערי, המילים הללו אקטואליות בכל פעם מחדש. יהי רצון, שיאמר ה' לצרותינו די"