הרב יצחק זילברשטיין

שמעון המשיך לטעון: "מה ההיגיון בדבריך, הלא כבר מחלת לי על יומיים, והיאך תדרוש כעת תשלום תמורתם?!", אך ראובן בשלו: "הגיוני או לא, דיברתי על יום-יומיים, לא על יחידה של 6 ימים"!

אני מסופק, כיצד עלי לנהוג במצב שכזה, האם מותר ליתן להם או לא? שכן מצד אחד לא נעים לי לסרב כי אולי יחשיבו אותי כ'קמצן'

כשכתבתי את המכתב (המלא בחנופה) לעשיר, כל מחשבותיי היו נתונות לדחק ולעגמת הנפש של העניים המרודים, היאך יוכלו לחגוג את החג, מהיכן יהיה להם כסף לרכישת הצרכים המינימליים, כגון למצות ולד' כוסות. אך עתה חשש עולה בליבי, שמא עברתי על איסור חמור של חנופה...

היכן מצינו חכם המוזכר בגמרא שהיה צעיר יותר מאשתו? והיכן מצינו שעם-הארץ זוכה לתואר 'חכם'? מספר חידות מרתקות בענייני חכמי ישראל, ותשובות בצידן

הכלה נפגעה מאוד, וכתוצאה מכך החליטה לא לדבר עם בעלה. במהלך השבת הבעל ניסה לפנות אליה במילים של חיבה, ולשוחח עמה כדרכם של 'רעים אהובים', אך היא לא התייחסה אליו כלל

משהגיעו ההורים לבית החולים, מיהר המציל האלמוני לעזוב את המקום. ההורים, ניסו לברר מי הציל את בנם, אך לא עלה בידם לברר את זהותו. גם לאחר צאתו של בנם מבית החולים, בריא ושלם, המשיכו ההורים לנסות ולברר מי היה המציל האלמוני, ולא הצליחו

"אולי תספר לי איך בדיוק הכל התחיל, כיצד הגעת אלי?" ראובן סיפר לו על ההשגחה המופלאה העומדת מאחרי השידוך

היינו כולנו המומים. המדריך ערך לנו סיור בישיבה. אולמות הלימוד היו מלאים עד אפס מקום. הלומדים היו שקועים כל כך בלימודם, עד שאפילו לא הבחינו בנו. עברנו קומה אחרי קומה, ובכל פינה אפשרית או בלתי אפשרית ישבו אנשים ולמדו. זה היה מחזה מדהים ומחשמל שהותיר אותנו ללא מילים

שבת מרוממת חלפה על בני המשפחה. והנה, כשסיים ראובן לשתות את כוס ההבדלה, לפתע הפלאפון שלו מצלצל. על הקו היה שמעון שביקש להזכיר: "ידידי היקר, אתה בודאי זוכר שעדיין לא העברת לי את התשלום?"

והנה, יום אחד ראיתי את הארנב יוצא מהחצר שלהם, ונכנס לגינה ציבורית. הסתפקתי, האם מוטלת עלי מצות השבת אבידה, או שמא יכול או צריך אני להתעלם מהאבידה על מנת שלא להשיבה לבעלים שמתעללים בה?