הרב יצחק זילברשטיין

לצורך הזמנת המזון עבור ערב הגיבוש, הוקצב סכום מסויים של כסף, ואני מסופק - האם כדאי להעדיף להזמין עבורם מזון בכשרות מהודרת ביותר, דבר שכרוך בעלויות מרובות, או שמא כדאי שארכוש עבורם מזון זול יותר, בכשרות שאינה מהודרת?

'איך עשית זאת מבלי להיוועץ עמי, הלא ניתן לבנות בנכס בניין מגורים גדול, ונוכל לזכות לפחות בשתי דירות יוקרה!... והרי הסבא כל כך אהב אותך ובודאי רוצה שתיהני מירושתו...'

כיצד אנו צריכים לנהוג כעת - האם לסלק את התלמיד, משום חילולי השבת החמורים שעושה, ובפרט שחבריו לכתה, מודעים להשתתפותו במשחקים בשבת ועוקבים אחר הצלחותיו, או שמא יש להשאירו, מחשש איבוד נפשו?...

"אין על מה להתנצל, עשיתי זאת בלב שלם... ראה נא, כבר ניסיתי סגולות רבות כדי להיפקד, אך עדיין לא ניסיתי את סגולת הויתור"

בני הבית החליטו לעקוב אחר התרנגולת. הלכו אחריה לראות להיכן הולכת, אך לא הצליחו, התרנגולת היתה זריזה מהם, וברחה במהירות ונעלמה מהם

ראובן המשיך להצטדק: 'מניין לי לדעת אודות החוק הזה? בתום לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת...'. 'את כל הדיבורים היפים הללו תטען בבית המשפט', אמר השוטר, 'כעת הסחורה מוחרמת, ואתה מקבל הזמנה למשפט'

שמעון לא איבד עשתונות והשיב בשלווה: "ברגע שנטשת את הרכב וברחת מהמקום, הרכב הפך להיות הפקר גמור, ואני זכיתי בו!..."

מה אני עושה עם הנדר שלי לצדקה, לאחר שהתברר שלא נדרתי אלא עבור עצמי? האם אצטרך למצוא אביון אחר, שמצבו דומה למצבי, ולמסור לו את ה-200 שקלים?

ראש הישיבה התפלא, 'מדוע? איזה פגם מצאת אצלנו?', 'איני יכול לפרט', השיב. כשביקש ראש הישיבה שבכל זאת יספר לו מה אירע פתאום, המשיך בסירובו ונימק: 'איני רוצה לפגוע בכם'

לכל אחד ששאל האם יש כאן כשרות, השבתי בביטחון: 'וכי אינך רואה שאפילו הצדיק הקדוש היה כאן...'. בעוונותיי, רבים התפתו להאמין לסיפור המרמה הזדוני, וסעדו במקום