פרשת בהר לילדים
הַתַּרְנְגוֹלִים בֶּאֱמֶת הִתְלַהֲבוּ מֵהַתַּרְנְגֹלֶת הַחַלָּשָׁה שֶׁנִּכְנְסָה לַלּוּל – כִּי הִנֵּה תִּהְיֶה לָהֶם אֲרוּחָה מְכֻבֶּדֶת וּמְדֻשֶּׁנֶת, הֵם יֹאכְלוּ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַמִּסְכֵּנָה וְיִהְיוּ שְׂבֵעִים
הַתַּרְנְגוֹלִים בֶּאֱמֶת הִתְלַהֲבוּ מֵהַתַּרְנְגֹלֶת הַחַלָּשָׁה שֶׁנִּכְנְסָה לַלּוּל – כִּי הִנֵּה תִּהְיֶה לָהֶם אֲרוּחָה מְכֻבֶּדֶת וּמְדֻשֶּׁנֶת, הֵם יֹאכְלוּ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַמִּסְכֵּנָה וְיִהְיוּ שְׂבֵעִים
"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי – עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"
עַכְשָׁו צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הָעֲבָדִים שֶׁלּוֹ לְהָכִין אֲרוּחָה כְּשֵׁרָה לִמְהַדְּרִין, בִּשְׁבִיל קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים. כְּשֶׁהַסְּעֻדָּה הָיְתָה מוּכָנָה, קָרָא הַמֶּלֶךְ לַיְהוּדִים וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי מַקְצִיב לָכֶם שָׁעָה אַחַת כְּדֵי לֶאֱכֹל. מֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל אַךְ וְרַק בְּעֶזְרַת הַכַּפּוֹת הָאֵלּוּ" – הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַכַּפּוֹת הָאֲרֻכּוֹת.
אָמַר הַשּׁוֹמֵר הָעַצְלָן לְעַצְמוֹ: "אֲחַכֶּה רַק עַד שֶׁהַגַּנָּב יְמַלֵּא אֶת הַשַּׂק בִּסְחוֹרָה, וְאָז אֶתְפֹּס אוֹתוֹ עִם הַשָּׁלָל בַּיָּדַיִם"
וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הִשְׁתּוֹלְלָה בַּיָּם סְעָרָה גְּדוֹלָה. רַב הַחוֹבֵל צִוָּה עַל כָּל הַנּוֹסְעִים לִזְרֹק לַיָּם אֶת הַחֲבִילוֹת הַכְּבֵדוֹת שֶׁלָּהֶם, וְכֻלָּם נִשְׁאֲרוּ בְּלִי כְּלוּם. גַּם הַסּוֹחֵר הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר בְּלִי כָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְהִצְטַעֵר מְאֹד
הָאוֹרֵחַ הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְהוֹדוֹת לַמְאָרֵחַ הַנָּדִיב שֶׁלּוֹ. הוּא הִזְמִין מָנוֹת יְקָרוֹת מְאֹד: מִינֵי בְּשָׂרִים מְשֻׁבָּחִים, מְרָקִים נְדִירִים, תּוֹסָפוֹת עֲשִׁירוֹת, מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת, לִפְתָּנִים וּגְלִידוֹת – הַכֹּל מֵהַסּוּג הֲכִי יָקָר שֶׁיֵּשׁ שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא זָכָה לֶאֱכֹל. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ יְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֵין לוֹ בְּעָיָה...
אַחֲרֵי שֶׁהֶעָנִי יָצָא מֵהַבַּיִת, שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן אֶת בַּעֲלָהּ: "מַדּוּעַ הֶעָנִי הַזֶּה – שֶׁעָשִׂינוּ לוֹ טוֹבָה פַּעַם אַחַת – אוֹמֵר לָנוּ תּוֹדָה רַבָּה מִכָּל הַלֵּב, וּלְעֻמָּתוֹ שׁוּקִי – שֶׁאֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן עוֹשִׂים לוֹ טוֹבוֹת וַחֲסָדִים – לֹא מוֹדֶה לָנוּ אַף פַּעַם?!"
"לֹא", עָנָה הָאִישׁ, רוֹעֵד מִבֶּכִי, "אֲנִי בֶּאֱמֶת מְשַׁלֵּם תָּמִיד אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמִּסִּים, אֲבָל לְצַעֲרִי הָרַב, אֲנִי כָּל-כָּךְ מִתְבַּיֵּשׁ – בְּעֶצֶם אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם יוֹתֵר, וְקִבַּלְתִּי הֲנָחָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לִי. עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הַכֹּל, וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה"...
יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ שְׁמוּל-בֶּר שֶׁהוּא חַלָּשׁ מְאֹד. פִּתְאוֹם לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָלֶכֶת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת, וְגַם כְּשֶׁהוּא הָלַךְ לְאַט – הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲצֹר כָּל כַּמָּה פְּסִיעוֹת וְלִנְשֹׁם עָמֹק. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק מַה קָּרָה לִי", אָמַר שְׁמוּל-בֶּר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ לָרוֹפֵא
לַעֲלִיַּת הַכֹּהֵן הוּא קָרָא לְאָדָם שֶׁיָּשַׁב בַּקָּצֶה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. לַעֲלִיַּת הַלֵּוִי קָרָא לְמִישֶׁהוּ שֶׁיָּשַׁב בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת. לְעֻמַּת זֹאת הָיוּ אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּמִּזְרָח, בְּמָקוֹם מְכֻבָּד, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלִיּוֹת. הַגַּבַּאי חִלֵּק עֲלִיּוֹת לַאֲנָשִׁים נוֹסָפִים שֶׁנִּרְאוּ פְּשׁוּטִים וְלֹא מְכֻבָּדִים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה