שיטה מומלצת בחינוך: תענוגים רוחניים במקום תענוגים גשמיים
כל אדם חייב שיהיה לו בחייו הנאה ועונג מסוימים, וזה מה שמחזיקו בבריאות הנפש. ואילו אנשים שנאלצו לעסוק לאורך זמן רק בדברים שאין להם הנאה בהם, נכנסו בהכרח לדכאון
כל אדם חייב שיהיה לו בחייו הנאה ועונג מסוימים, וזה מה שמחזיקו בבריאות הנפש. ואילו אנשים שנאלצו לעסוק לאורך זמן רק בדברים שאין להם הנאה בהם, נכנסו בהכרח לדכאון
קבלו כלל ברזל: לכל לב יש מפתח פרטי משלו. ולכן כל סיסמה שהיא בנוסח "הכל תלוי ב..." לעולם לא יכולה להיות נכונה
הדרך להצליח בחינוך, ובפרט עם תלמידים שאחרים נכשלו עמהם, היא לזהות בכל תלמיד מהו הכח העיקרי בנפשו, ולהניע אותו בכח זה
ישנם צעירים שהתרגלו לעובדה כי הם כביכול 'כשלון מהלך', והשתכנעו עמוק בליבם כי אין הם מסוגלים לבצע את הנדרש מהם. בעקבות זאת נעשים הם כבויים וחסרי כח, ופשוט מפסיקים לנסות
"כבוד הרב, ברצוני ליידע את הרב, שהתכנון היה לערוך כאן חתונה מעורבת, אך מכיון שהרב מתעכב במקום, הועמדה מחיצה. האנשים אינם מעיזים לפרוץ את הגדרות בפני כבוד הרב, משום היראה ממך, והכבוד הגדול שרוחשים לך..."
"עלה בליבי רעיון מעניין, שעל ידו אוכל ליצור לעצמי דמות של אדם מבוגר וחשוב - פשוט אצבע את שערותיי וזקני השחורים בצבע לבן, וכך אראה כאדם מבוגר... האם רשאי אני לנהוג כן?..."
אחת ממתפללי בית הכנסת שבשכונתנו הינו זקן מופלג, שמשכים ומעריב לבית הכנסת, ומתפלל בכוונה עצומה. כל אדם שרואה את הישיש מתפלל, מקבל חיזוק אמיתי בתפילה
"ראה נא, בחנותי נמצא נער שהגיע למצוות, הוא מבקש להצטלם עם התפילין על ראשו וידו, אבל משום מה אין הוא מצליח להניח את התפילין
לדאבוני, אני אדם ה'מכור' לעישון. בכל יום מימות החול אני גומר בעוונותיי שתי קופסאות סיגריות, ולפעמים אף יותר, כך שבשבת קודש נגרם לי סבל רב
יהודי אחד הגיע אל המרפאה, כשכולו מפוחד, ובפיו סיפור: אני אדם טוב למשפחתי. אך יש לי חולשה - לפעמים אני מתעכב זמן רב מאותה שעה שאני מסיים את עבודתי, עד שאני שב לביתי
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה