וואו

יעל מזרחי פרסמה פוסט חכם ומרגש, לרגל הגיעם של רביעיית בניה לגיל 18. "היום ט״ז אלול, ורביעיית הבנים שלי בני 18. ולא, לא תפגשו אותם בבקו״ם. הבנים שלי בחורי ישיבה. לא תראו אותם במדי א׳ ועיטורים מנפחי חזה בתחנה המרכזית. כי על לימוד תורה לא מקבלים צל״שים. הם לומדים לשמה. לשם קיום העולם"

מהי השאלה המרכזית שמופנית אלינו בימים אלה, האם עדיין ניתן לתמוך במהפכה, ומה יהיה הפרויקט הבא? מסכמים - ויוצאים לדרך

בקריית יובל, השכונה הירושלמית שמוצגת בתקשורת כסמל לקיטוב בין חרדים לחילונים, מתקיימים מפגשים יזומים בין חרדים לחילונים. מסתבר שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע

לדבורי וקשטוק היה חיסרון אחד ענק – היא סבלה שנים מתווית ה'שמנה'. היום היא מלמדת אנשים לחולל שינויים בחייהם, ומעניקה להם השראה מהמסע האישי שלה, בו למדה איך להפוך חיסרון ליתרון

שנת הלימודים הסתיימה ויחד עם הילדים נכנס הביתה בריסטול לבן ורשמי שכתוב עליו משהו שכל פעם מצליח להפחיד אותנו מחדש - גיליון ציונים. ישנם הורים ששמחים וגאים לקבל את התעודה של ילדם, אך ישנם שלא. דקלה יוספסברג מסבירה מהי הדרך הנכונה והיחידה לגרום לילד לשפר את ציוניו, ובמקביל, להעלות לעצמנו חיוך גדול על הפנים

אם ניל ארמסטרונג טבע את המשפט "צעד קטן לאדם - צעד גדול לאנושות", מלמדנו יוסף הצדיק בפרשה: "צעד קטן בין אדם לאדם - השפעה גורלית בין אדם לבוראו"

מה פירוש לשכוח? איך נדע שה' לא שכח אותנו, ואיך נזכה להתרגל לראות את הטוב שיש לנו בחיים? הרבנית ימימה בטור מחזק

רועד מפחד נצמדתי לאמא. ההתרחשות כולה נמשכה בסך הכל שנייה או שתיים, אבל אני ידעתי שההשפעה שלה תורגש לנצח. שלחתי מבט לשולחן המתקפל השבור, ונעצתי את עיני הדומעות בסלע הענק שהיה מונח לצידו

מדוע לא קיים פרעה את הבטחותיו? הרי לכל הפחות בכובעו כ"מלך", צריך היה לכבד את מילתו. מה גם, שזו נאמרה בפני קהל חרטומיו ויועציו

כולנו מעוניינים למצוא חן בעיני אחרים, ושיראו כמה אנו מיוחדים, מוכשרים, חכמים וטובים. מפליא לראות עד כמה הצורך הזה חזק ומה אנו מוכנים לעשות בשבילו. גם מפליא להיווכח איזה מחיר יקר אנו נאלצים בעטיו...