פינחס הירש

"מה?", דוד לא האמין למה שהוא שומע. "אתה שומע מה אתה אומר? שיש לי אישה שתלטנית שלא מסוגלת ולא רוצה לשמוע את הצד של בעלה. מה היא רוצה? לדרוך עלי וזהו?"

"החרדה שלה מגירושין יכולה לרדת רק אם היא תדע שיש לצידה בעל כן, שמוכן לדבר על מה שמציק לו, ונותן לה הזדמנות לתקן ולשפר במקום לגונן עליה כל הזמן"

שטחי להביט על נתוני מסגרת כדוגמת "שתיהן רופאות", ולהסיק מכך ש"שתיהן אותו אדם", או שאם "שתיהן קפדניות ומסודרות" אז בהכרח שהן אותו האיש. זה אפילו מגוחך

פתאום הוא לא בטוח שהיא הייתה התגלמות השלימות בעולם. היו ויכוחים, היו מריבות, ודווקא בשנה האחרונה זה הפך לחריף יותר. היא לא כיבדה אותו מספיק. לא העריכה. היה לו ממש קשה

"מה הבעיה שלך?", הם אמרו לו. "ככה זה!", קבעו בנחרצות. "אתה לא צריך להבין אותה. אתה רק צריך לשתוק, לשתוק, ושוב לשתוק. רוצה שלום בית? תוותר!"

מה בדיוק עשו בני הזוג כדי לפתור את הבעיות שלהם? לא יודע. תשאלו אותם...

הוא לא מוכן להוציא מילה אחת של פירגון, כועס, מתוסכל, כל מה שאני עושה ובאה לקראתו לא מספיק

הבית המבולגן מייצר אצלכם תחושה לא נעימה, ולא דיברתם עליה! אתם יכולים לסדר את הבית עד מחר, אבל לא פתרתם כלום

אתם רואים את חיה כאשה עצמאית וחזקה. את חיים, לעומתה, אתם רואים כמי שיש להצילו מהמצב העגום בו הוא נמצא. מה אם אומר לכם כי חיים וחיה נמצאים על אותו רצף?

הנזק שנגרם מה"טיפול" הזוגי שעברנו היה כה גדול, שעד היום, כמה שנים אחרי, אנו עדיין עסוקים בתיקון העוול שהוא גרם לנו. איך נימנע מכך להבא?