רווקה
מיומנה של רווקה מתבגרת: לאהוב גם כשקשה
איך להגיד תודה גם כשהדרך לא מובנת, גם כשהדרך מתארכת ולא נראה בה שום סימן לישועה קרבה? איך להגיד תודה גם כשקשה, גם כשלא מצליח, גם כשכואב, גם כשקולך לכאורה אינו נשמע? שיר ושיחה על שידוכים, מזווית קצת אחרת
העשירי בטבת האישי שלי: מיומנה של רווקה מתבגרת
"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את ההבעה על פניי. כי באותה פגישה הרגשתי, שמהמקום הכי נמוך בפתח תקווה, אפשר רק לעלות. ומעשה שהיה, כך היה
לו יש כיפה, לה יש חצאית: יומנה של רווקה, עמוד תשיעי
מכירים את הפגישות האלה... איך אומר בלי לפגוע... פשוט אין קשר בין המצולם לכתבה? הקשר היחיד בין שני המשודכים, הוא העובדה שמדובר בשתי ישויות המחפשות שידוך. לא יוצאים לפגישה על הדרך, בלי לברר, אחרי יום עמוס עבודה, רק בשביל לסמן וי. בחסידויות שונות, הסבטקסט של המילה "פגישה" הוא: "מתי תתקיים החתונה?" אז שלפחות אצלנו הסבטקסט יהיה: "להתחיל קשר בר סיכוי"
המשודך שלי לא פנוי לקשר: יומנה של רווקה, עמוד שמיני
קרה לכם פעם שיצאתם לשידוך אבל גיליתם, אחרי פגישה אחת או עשר, שהמשודך שלכם לא באמת רוצה להתחתן... לא רק אתכם, אלא בכלל? מה גורם לאנשים להמשיך לצאת לפגישות, למרות שהם לא מעוניינים להתחייב? ולמה, אם לא ניזהר, האנשים האלה יכולים להיות גם אני, ואתם, ואנחנו?
לשבת טוב על הקרקע: יומנה של רווקה, עמוד שביעי
אחרי חשבון נפש, הגעתי למסקנה שההשתדלות היחידה שאני מסוגלת לקיים עכשיו היא ההמתנה. אבל מה זה להמתין? איך מתפללים בלי לדרוש? איך מקשיבים לבורא, ומפסיקים לדבר? איך לומדים להסכים עם החלטותיו?
על חיפוש ועל מציאה: יומנה של רווקה, עמוד שישי
ככל שהחיפוש התקדם, ניתן היה להבחין בין שלוש קבוצות: "ברות המזל" מצאו את האבידה ברבעון הראשון של השיעור. "בעלות המשענת הכפולה" היו עסוקות בעיקר במעקב אחר חברותיהן, היכן הן מחפשות, ומה הבעת פניהן מספרת. ורק "המחפשות הפשוטות" נטשו את כל מה שקורה סביבן, והיו עסוקות בחיפוש... כמו בתרגיל
להאיר את האור: מקולמוסה של רווקה מתבגרת
הרבה רווקים ורווקות, בפרט אלה שעברו – עכשיו או מזמן – את ה-30 – מוצאים עצמם בפלונטר הכרויות לא מתאימות, ולא רואים את הסוף. איך זוכים להאיר את האור, דווקא בתוך החושך הזה? איך מפסיקים לבכות על חלב שנשפך – ומתחילים להבריא באמת? איך מוצאים את הדרך בחזרה אליי, אל הלב שלי, אל האמת שלי, אל האהבה שלי, אל השמחה שלי, הטבעית, שאיננה מושפעת משום טעות שבעולם?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה