הפירמידה של שולחן השבת
בעבר התארחת בשבת אצל משפחות אחרות, ושם הכל התנהל למופת... הילדים היו שקטים, הכל זרם על מי מנוחות. למה אצלך זה לא קורה? דקלה יוספסברג במאמר חובה, על הפירמידה של שולחן השבת
בעבר התארחת בשבת אצל משפחות אחרות, ושם הכל התנהל למופת... הילדים היו שקטים, הכל זרם על מי מנוחות. למה אצלך זה לא קורה? דקלה יוספסברג במאמר חובה, על הפירמידה של שולחן השבת
לפני עשור נפטר בנו של ד"ר ברוך קסטנר, וזו היתה יריית הפתיחה למסע בירור: מה קורה לנשמה בעולם הבא, על פי מקורות היהדות וסיפורים אישיים? את התשובות הוא קיבץ, ביחד עם אורית מרטין, לספר "העולם שאחרי". ראיון
מדוע לא מספיקה אוזן אחת אשר תהיה ממוקמת במרכז הראש, כפי שהפה נמצא במרכז הפנים? ובכלל, מדוע לא מספיק לנו סתם נקב שדרכו ייכנסו גלי הקול אל תעלת האוזן?
אחד מחוקי הטבע הידועים בעולם הוא שכל חומר שמחממים אותו – מתרחב, וכל חומר שמקררים אותו – מתכווץ. גם בנוגע למים היינו מצפים שיפעל חוק זה, אך למרבה הפלא, כאן החוק עובד הפוך. ככל שמחממים אותם – הם מתכווצים, וככל שמקררים אותם – הם מתרחבים!
עיצוב דמותו הרוחנית של הילד, כלומר עולם הערכים שלו, שאיפותיו, אמונתו, מבטו על החיים וכו', מתבצע בעיקר באמצעות שיחות המחנך, הורה או מורה, עם הילד
בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחייה. אך על הדחייה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת)
"וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן"
האיסור לקצור ולאכול מתבואה חדשה לפני הבאת קרבן העומר
כאשר שומר השבת נשאל על ידי חברים מן העבר: "ומה עם הנסיעה לים?" הוא מביט בהם בחיוך מהול ברחמים… בלבו הוא חש כמי שביקשו ממנו להחליף כתרו של מלך בנזיד עדשים
יש התמהים על הוראת התורה במקומות אחדים, שלא לחבר שני פריטים מסוימים יחדיו. למשל, לא לבשל בשר עם חלב ובוודאי שלא לאכלם יחדיו; לא ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן...
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה