מה יעשה מגיד-שיעור שגילה כי אל השיעור מגיע נער ערבי?
הרב המזועזע, פנה לשוחח עם הנער הערבי, והלה סיפר כי היהדות מאד מעניינת אותו, "ובפרט השיעור המתובל בבדיחות שמוסר כבוד הרב במתיקות. אני כה נהנה עד כדי כך ש'סחבתי' עמי עוד ועוד נערים להצטרף...
הרב המזועזע, פנה לשוחח עם הנער הערבי, והלה סיפר כי היהדות מאד מעניינת אותו, "ובפרט השיעור המתובל בבדיחות שמוסר כבוד הרב במתיקות. אני כה נהנה עד כדי כך ש'סחבתי' עמי עוד ועוד נערים להצטרף...
"הלא השנה היא שנת שמיטה, ושמא אין לקיים בה את מצות שילוח הקן?..." חייך התלמיד-חכם ואמר: "סבתי היקרה, בשנה השביעית נאסרנו בעבודת האדמה והאילן, אך מה עניין שמיטה לשילוח הקן?!..."
השניים בנו בית חדש, וכאשר ביקשה האשה לקיים את מצות התורה וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים ו', ט'), קם הבעל ומיאן בתוקף
היקום שלנו דומה למחשב שמריץ תוכנה שהוכנה מראש. כל השלבים הנראים לנו נקבעו מראש על פי הקודים שנכתבו "מאחורי הקלעים" של התוכנה
הלא כל התנאי שאתן לו מעשר היה רק על דעת כך שאזכה בזכייה כולה, אבל לא כשזכיתי רק בחלק ('קטן') ממנה
כעבור שבוע, חש הרב בדבר מוזר. הוא התבונן סביבו ולא מצא את תעודת הכשרות של המקום. מה התברר? מדובר היה במסעדה המוכרת בשר-פיגולים ו'פירות-ים'! רחמנא ליצלן
"אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו. אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" – עדי רן הלחין את הפסוק מירמיהו, אחרי שהתחבר אל הצגת עניינו של האדם בזה העולם, באופן כל כך מתומצת. האזינו לשיר
והנה, בעודי תר אחר עפר לצורך מצות "כיסוי הדם", לפתע עמד חכם צגייר, בירך "על כסוי דם בעפר", וכסה את הדם... "מדוע ברכת על כסוי הדם וגזלת ממני את המצוה? הלא הלכה היא שמי ששחט הוא יכסה! עתה חייב אתה לשלם לי עשרה זהובים!"
החליט האב לקרוא את שם בנו 'משה', על שם 'משה רבנו' אשר יום לידתו ופטירתו היתה ביום ז' באדר
לעולם לא ירשה לו להשתתף בשיעורי התורה, ואף יוציאו מהתלמוד-תורה, ויכניסו לבית-ספר שאין בו תורה ויראת ה'!
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה