איה קרמרמן

בא לי זה אי באינדונזיה. בעברית יש הפועל "רוצה". אבל הילדים נתקעו עם חייב או חייבת. אני חייב לשירותים, אני חייבת מים. אני חייב מוצץ. חמוד כזה, נכון? אז לא

בצער אפשר להגיד שהתרגלנו לחיות עם הכאב הזה, השלמנו איתו. אבל זה לא אמור להיות כך. בקרוב ממש הכאב יוסר, המסך ייפתח והשכינה תחזור, ואז לא נבין איך יכולנו לחיות בהסתרה

עלי אתם סומכים? מה אני יכולה ללמד על תפילה? מה אני יכולה ללמד ילדה שינקה אמונה, שיונקת שבת, שעטופה בקדושה?

אהובים שלנו. אתם יודעים מה גורם לנו לא לישון בלילה? המחשבה שאתם עלולים לשכוח את שלמדתם. שתשאירו מאחור את ארגז הכלים. זה שמכיל אחריות, תבונה, רגישות, דעת

בעל כורחנו אנחנו שוכחים לקיים עם הילדים שלנו שיחה חשובה, בזמן שאנחנו מניחים להם לצפות בתוכניות הריאליטי הגיע הזמן לעמעם את אור החשיבות על עולם הסלבס

לא יכול להיות שאני מפנטזת לקחת הפסקה וממאנת להגשים את הפנטזיה. להגיד "עצור, אני לוקחת הפסקה. לעצמי". אז לכל האימהות והנשים שנמצאות בנתינה תמידית ושוכחות שנתינה היא גם פנימה, זו ההמלצה שלי

לא רק סבלנות, אלא גם דברים כמו ערך עצמי, בריאות, נדיבות, כיבוד הורים ועוד ועוד

לרגע הרגשתי מועקה. חלושס בתשובה. משהו שפחדתי ממנו מהרגע הראשון שבכלל העזתי להגיד שאני חוזרת בתשובה. שנים פחדתי להשתקע, להיכנס לאזור הנוחות

הוא מתעורר אחרי שנעשה כבר החיבור, כשהרגש כבר מתערבל בבטן גם כשהמקרה רחוק ולא שייך אלינו. בגלל שזה לא הגיוני להיות נסער כל כך ממשהו שלכאורה לא שייך אלינו

כחלק ממגוון פוסטים שנכתבו בתגובה לדבריו המזעזעים של איש התקשורת הידוע, כתבה קרמרמן מסר נוקב במיוחד, עם סיום מפתיע