יותר מדי נקודות משיקות בין מנהיג ארצות הברית לאחיו למחצה - אב משותף, תווי פנים דומים, קורות חיים שניסו ללכת מאפריקה ולהתקבל באמריקה - אבל מארק אובמה עדיין לא מרגיש שברק אובמה מצליח לקבל את המשפחה בלי לוותר על העתיד | אז הוא מדבר על העבר: המורשת היהודית שקיבל מאמו ומסבתו, הניסיונות ללמוד תנ"ך ולהבין את הזהות המורכבת של העם שלו והביקורים שערך בישראל | ועכשיו רק תארגנו פה קונצרט פסנתר לשלום, והמשפחה הנשיאותית מסודרת לגמרי
גם לחמות יש רגשות, גם היא עוברת דברים, אולי אפילו משמעותיים יותר, ויש לא מעט דברים שמטרידים אותה
"בשנת המס 1986 נוכה ממך מס-יתר בסך...". נדהמתי מדרכי ההשגחה. זכרתי כי הבטחתי לפרסם את הסיפור
פנים מחייכות מביעות הערכה ופתיחות לאישיותו. פנים חתומות וחסרות הבעה, משדרות למעשה זלזול וחוסר הערכה, המעיקים על הזולת העומד מולו
מדוע "נמאס לך"? למה אינך שבע רצון? איך זה שאתה מאוכזב? משום מה אתה חש ש"זה לא זה"?
אם לפני שלוש שנים חטף אמנון לוי ביקורות בשל תכנית חיובית על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היום הוא כבר לא לבד. "מה לעשות שאני, שעוקב אחריו 30 שנה, מתרשם שהיה מדובר באדם גדול"
ההצלחה בניו-יורק האירה לה פנים, אבל המתחים הנפשיים לא נעלמו. היא התקרבה ליהדות, אך הושפעה מהשקפות זרות. גם אחרי שנדמה היה שמצאה את הכיוון, הסתבר שהמציאות מורכבת יותר. סיפורה המרתק של יפית הלאלי-אזולאי
למרות שהיתה לה עבודה קבועה וילדים בריאים, הדברים לא התנהלו למישרין. נילי הרגישה שאף אחד לא שומע אותה, גם לא בעלה שהתרחק ממנה ונאטם כלפיה. היא חשה ברוחות רעות מבתי-הספר של ילדיה
לפני עשור נפטר בנו של ד"ר ברוך קסטנר, וזו היתה יריית הפתיחה למסע בירור: מה קורה לנשמה בעולם הבא, על פי מקורות היהדות וסיפורים אישיים? את התשובות הוא קיבץ, ביחד עם אורית מרטין, לספר "העולם שאחרי". ראיון
בחודש חשוון אין סליחות, אין שופר, אין לולב ואין ריקודים, אבל יש משהו אחר, חשוב לא פחות, שמאיר את הימים הללו באור גדול ומיוחד. אז מדוע חודש חשוון קובע מה תהיה ההתעלות הרוחנית שלנו בחודש תשרי?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה
