בימים ספורים: הטור של הרבנית חגית אמאייב
האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?
האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?
עצובים וכואבים על לכתה של אשה מיוחדת במינה, חד פעמית ומעוררת השראה, שהרגישה בחייה כ"טובעת באוסף של זכרונות, כמו זקנה בת 100 שנה". האזינו לחלק מהראיון המרגש
כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים
כל אחת מאיתנו יודעת לפעול בחכמה כדי לרומם את הבית, אבל ממה מתחילים? הרבנית חדוה לוי בהרצאה חשובה על כוחה של השבת להשיב את השמחה לאדם
לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות
משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם
אם שמעתם מישהו אומר לכם ששחור זה לבן, שהשמש היא ירח, ושיום הוא בכלל לילה – אנא מכם, אל תלכו כסומים באפלה, אלא הפעילו את השכל הישר והאינטואיציה היהודית הבריאה, וזכרו להשיב טובה לכל מי שגומל וגמל עמכם ועם אחיכם אך טוב וחסד, יומם וליל
אין בית, ולו אחד, שאיננו מתמודד עם קשיים ומורכבויות למכביר... גם כשכלפי חוץ נדמה לנו שמאן דהוא נח לו על זרי דפנה
לאחר שרבבות מעם ישראל ליוו את אביה של הרבנית האהובה ימימה מזרחי לדרכו האחרונה וביכו את מותו, העורכת של הרבנית יקרת פרידמן - מפרסמת כעת מכתב פרידה רווי רגש בבלוג שלה, וחושפת טפח שמגלה מי היה האדם הגדול שמאחורי השם אלינתן רוטשילד ז"ל. תלמיד חכם, אב גאה ומעל לכל, בנאדם עם לב טוב ונדיר, "שהעניק לתורה כנפיים חזקות", כדבריה
הרבנית ימימה מזרחי יושבת שבעה בימים אלה על אביה, הרב אליהו נתן רוטשילד ז"ל, בביתה שבשכונת רחביה בירושלים. הפרטים - בכתבה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה