"בבקשה אל תפילי. אנחנו נאמץ את תינוקך": היוזמה שמרגשת את הרשת
"רק מי שרוצה כל כך ילדים אך לא יכול להביא אותם, יכול להבין איזה צער זה כששומעים על אמהות שמפילות תינוקות. אנחנו נגד הפלה, ונעשה הכל כדי למנוע אותה"
"רק מי שרוצה כל כך ילדים אך לא יכול להביא אותם, יכול להבין איזה צער זה כששומעים על אמהות שמפילות תינוקות. אנחנו נגד הפלה, ונעשה הכל כדי למנוע אותה"
מי שלא מעוניין במתנות, שלא יאכל. זה בסדר. עוד לא היה ילד שמת מרעב בבית מלא כל טוב. לעומת זאת יש יותר מדי ילדים עם בעיית עודף משקל
"הילד שלך לא מתלבש לבד בבוקר? את מוכרחה ללכת לייעוץ", "שמו את הבת שלכם בהקבצה ב' בחשבון? אתם חייבים לקחת אותה לאבחון!". עוצרים לרגע מהמרוץ בין היועצים למיניהם, מפסיקים לחפש פתרונות קסם, שולפים את הראש הטמון בחול, ו... סליחה, האם היועץ "ההוא" מבין בכלל את הניואנסים שלנו? תשועה ברוב יועץ
"יתן ה' ותזכו לשפע נחת מכל יוצאי חלציכם בזה ובבא", מברך הגר"ח קנייבסקי את ראובן ודבורה גינזבורג, ששכלו שנים מילדיהם בשריפה מחרידה שפרצה בביתם
"חלון הזכוכית נסגר במהירות על הצוואר של אסתי, כשראשה בחוץ וגופה בפנים". אמה של אסתי משחזרת את רגעי האימה, בהם הייתה בטוחה שילדתה כבר לא בחיים
בכנסת ציינו היום 6 שנים למותו של הילד שעלה מבגדד, נהיה לאביהם של מאות אלפי ישראלים, ושינה את פני היהדות המזרחית, מרן הרב עובדיה יוסף
דוד מאיר הצליח להעביר לנו, הילדים, את התחושה שאוטוטו ייבנה בית המקדש, ואז מי יידע איפה בדיוק בעזרה צריכים לבנות את לשכת הפרהדרין, וכמה אמות אורכה ורוחבה, אם לא ילדי בית הספר שבקיבוץ שעלבים?
מה אנחנו עושים כדי לנוח בשבת? האם נחפוץ שבתמונת מצב שכזו, כשאנו יושבים שקועים "ראשו ורובו ושולחנו" בעיתונים, יראו אותנו ילדינו, שכל השבוע כמעט איננו נפגשים עמהם?
כל הרגעים האלו נמצאים בשגרה שלנו, חולפים, משתנים, והם חלק מהבית שלנו ומהצמיחה שלנו, אמא-ילד, יחד. שימי לב אליהם
משפחה עם חמישה ילדים קטנים שנסעה לירושלים בחול המועד סוכות - לא תיארה לעצמה שבגלל טעות קטנה בניווט, ה-WAZE ייקח אותה היישר ללוע האויב. כעת היא מזהירה אחרים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה