שבר שלא במתכוין את מצלמת חבירו שהתעקש לצלמו
ראובן ניסה לחמוק, ושמעון דלק אחריו, עד שהתקרב, כיוון את המצלמה, ולפתע, ראובן הרים את ידו ושלחה לכיוון ידו של שמעון, כתגובת התגוננות, ושלא במתכוין 'העיף' ראובן את המצלמה, והיא נפלה והתרסקה...
ראובן ניסה לחמוק, ושמעון דלק אחריו, עד שהתקרב, כיוון את המצלמה, ולפתע, ראובן הרים את ידו ושלחה לכיוון ידו של שמעון, כתגובת התגוננות, ושלא במתכוין 'העיף' ראובן את המצלמה, והיא נפלה והתרסקה...
ראובן אמר כי מחיר הדירה הוא שני מיליון שקלים, ומחמת המטרד הוא מוכן להוריד מאתיים אלף, אך שמעון לא הסכים, ולאחר משא ומתן ממושך, סוכם על הורדה של שלוש מאות אלף שקלים
שמעון דופק בדלת, ויהודה, השוכר החדש פותח. "לא אפריע לכם, באתי רק כדי ליטול בחזרה את הסורגים שלי...", הודיע שמעון. לאחר בירור העניין, מתקשר יהודה אל ראובן המשכיר ותובע: "שכרתי ממך דירה עם סורגים
והנה, שמעון מנסה להתניע את הרכב שוב ושוב, אך לשווא. מנוע הרכב אינו פועל... התקשר אל ראובן והתלונן שהרכב אינו נדלק, והלה הרגיעו: 'תעלה לדירתך, אני מגיע לסדר את העניין בעוד כחצי שעה'
אי אפשר לתאר את עוצמת הבושה שאחזה בראובן כשתפס מה אירע. היה זה כאמור במעמד מתפללים רבים, שראו בקלקלתו, ובמשך תקופה ארוכה לא יכול היה להרים את עיניו לעבר חבריו
והנה, מספר ראובן, ימים ספורים לאחר הכנס שמעון לתפקיד, הבחנתי באחד העובדים שהעיר לו דבר-מה, והלה מיד התפרץ בזעם רב, ובכעסו החל לבזותו לעיני כל
הזקן האלמן, אינו מסוגל להמשיך לגור בדירתו, מחמת הזיכרונות ברעייתו, והחליט למכור את דירתו. ואכן הוא מכר את הדירה ליהודי בשם ראובן, ועבר לדור בבית אבות
הזוכה המאושר, שמעון, קיבל לידיו את הרכב, אך לא נסע עמו לביתו, אלא למכון לבדיקת רכבים. התברר לו שמחיר הרכב נמוך בהרבה ממה שחשב. פנה אפוא אל ראובן וסיפר לו אודות התאונה. ראובן ניסה לאתר את הסוחר הנוכל, אך כל החיפושים אחריו העלו חרס
ראובן התחיל לספור בזריזות, וכשסיים הודיע למוכר שנמצאו 102 שקיות. "זה בסדר", אמר המוכר, "תוכל לקחת את כל הקופסה, על שתי שקיות אני מוותר"
שמעון המשיך לטעון: "מה ההיגיון בדבריך, הלא כבר מחלת לי על יומיים, והיאך תדרוש כעת תשלום תמורתם?!", אך ראובן בשלו: "הגיוני או לא, דיברתי על יום-יומיים, לא על יחידה של 6 ימים"!
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה