מוכר שדרש סכום נמוך מאשר הסכים הקונה לשלם
והנה, שמעון הבין כי ביקש ראובן לשלם 515 אלף. לפיכך נענה ואמר: "מכיון שנקבת ב-515 - כן יהי כדבריך. הבה וניגש לכתיבת החוזה..."
והנה, שמעון הבין כי ביקש ראובן לשלם 515 אלף. לפיכך נענה ואמר: "מכיון שנקבת ב-515 - כן יהי כדבריך. הבה וניגש לכתיבת החוזה..."
רבבות בני אדם השתתפו בהלוויית אותו הצדיק. במקום היתה צפיפות גדולה, עד שבלית ברירה עמד ראובן, אחד מהמלווים, על גבי תקרת רכב שחנה בצד הכביש
מעשה בראובן ושמעון שהגיעו בו זמנית לבית הכנסת. טרם כניסתם בפתח עמדו נבוכים ונסתפקו
כשקיבל ראובן את המכתב שמח שמחה גדולה, ומיהר לחנות בכדי לרכוש באמצעות ה'זיכוי', שהיה מזוייף באופן משכנע ביותר, חבילות שלימות של ממתקים מממתקים שונים, ואף הזמין את ידידיו כדי לאכול עמו...
לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...
והנה כל אחד מהם התנער מהאחריות על מציאות השטר המזוייף, וטען כי בוודאי שאין זה השטר שלו, ואת החוב צריך ראובן להשיב במלואו, כל עוד לא הוכח שהשטר המזוייף הגיע ממנו!
שני בניו, ראובן הבכור ושמעון הצעיר, חפצים היו מאד לזכות במצות נתינת הכליה לאביהם
מעשה שהיה ביהודי ירא שמיים, ר' גרשון שמו, אשר נכדו ראובן, עזב את דרך התורה והמצוות, רחמנא ליצלן, ופרק ממנו עול מלכות שמים. צערו של הסב היה נורא, והמחשבות אודות נכדו הטרידוהו בכל עת
מעשה שהיה בראובן שנולדו לו שלש בנות, וחפץ היה מאד בבן זכר. ניגש לאחד מגדולי הדור, וביקש שיברכו. הצדיק ברכו, והפטיר: "יהיה לך בן זכר"
הביצים בקעו ויצאו האפרוחים, ועתה בא שמעון ותובע את אשר לו באומרו לראובן: "דע לך יקירי כי חמשה אפרוחים מיותרים נמצאים כאן, כפי שעיניך רואות. אפרוחים אלו שייכים לי, שהנחתים לדגירה תחת התרנגולת..."
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה