איה קרמרמן

השבוע הבנתי שבלי משים, הגעגוע לא רק נמחה אלא השאיר חלל שהפך לבור ריק אין בו מים. כזה שנכנסו אליו נחשים ועקרבים

השלנו את המסכה הטבעית והחלפנו אותה במסכה כירורגית. כשהאחרונה תוסר, נישאר עם אמת שפרושה לנו על הפנים, חושפת את דעותינו האמיתיות

אחרי חיפושים אחר המקום האידיאלי שבו אוכל להתחבר בניחותא אל השם, נראה לי הגיוני שהמילים שלי ישוגרו אל החלל שבו אני נמצאת רוב הזמן - במטבח. יש לי בלטה אחת, בדיוק באמצע

אני מודעת לכך שאולי המילים שלי לא קלות לעיכול, ובשביל מי מאיתנו הן עלולות לשקף כפיות טובה. ובכל זאת, אני יודעת שאני לא לבד במערכה ושאני מתארת את מה שמרגישות אלפי נשים. אני יודעת שאחרות כמוני יקראו ויחושו הקלה

"המטרה האמיתית בשבילה נשלח משה הייתה ללמד את פרעה שיעור, וגם אותנו", אומרת קרמרמן, "גם כשהכבידו את ליבך, זה לא כדי לשבור אותך". צפו

מדי פעם השם שולח עידוד: כשהוא שומר במיוחד בשבילי את השמלה שחמדתי, אחרונה במידה שלי, ביום האחרון של הסייל. כשאני מוצאת על רצפת האוטו מטבע של חמישה שקלים לעגלת הסופר, או כשחניה מתפנה לי ברחוב הכי סואן

הדור שלנו הוא לא זה שהמציא את השיטה. אפילו בני ישראל, פוסט יציאת מצרים, נכשלו בהכרת הטוב. ברגע הראשון שצצה בעיה, הם התלוננו וכספו לקישואים ולאבטיחים

"מן המים הוא נמשה, בחסד של מישהו אחר. ועל כן גם הוא צריך להיות בעל חסד", אומרת קרמרמן, " לזכור תמיד את הטובה שאחר עושה לנו. כך נוכל להפוך ממשויים למושיעים". צפו

זה לא שהחברים שלנו לא נורמליים, אבל נכון שלכל אחד מהם יש סיפור חיים מלא בהשגחה על סף מעשיות חסידיות. גלגולי החיים של כל אחד מהם מספיקים לחמישה אנשים

"להיות קיים באמת זה אומר גם להתקיים ברמה הנפשית והרוחנית", אומרת קרמרמן, "זה לדעת להכיר ולשמר את הזהות הפנימית שלנו". צפו