אני רווקה בת 30, והחגים גורמים לי לסבל וייסורים. הטור של הרבנית חגית אמאייב
ברור ופשוט שכאשר אישה עומדת בניסיון ההמתנה, השכל מבין הרבה מאוד דברים שללב קשה לקבל. הלב מבקש בית, פינה חמה, זוגיות טובה, צאצאים, ובעצם כוסף לצאת מגלות הנפש המרה
ברור ופשוט שכאשר אישה עומדת בניסיון ההמתנה, השכל מבין הרבה מאוד דברים שללב קשה לקבל. הלב מבקש בית, פינה חמה, זוגיות טובה, צאצאים, ובעצם כוסף לצאת מגלות הנפש המרה
רק בתוך ההגנות המגבילות של הבית, יכול אדם להית חופשי באמת
תקופת החגים בסה"כ "דורכת על יבלות" קיימות ומעיקות, ומשקפת את העובדה שמי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת... או בחג. לא בנחת וביישוב הדעת, בכל אופן
הכרה ביכולות שלנו איננה גאווה. להיפך. עלינו להכיר בכוחותינו כדי להגיע לתכלית בריאתנו
אני בדיכאון, אני סובלת, ואין סיכוי בעולם שאצא מזה. האומנם? מדוע שולח אותנו היצר אל זרועות הדיכאון, ואיך אנחנו יכולים להילחם בכך?
דור האינסטנט רוצה לקבל הכל ומהר. לכן לרבים מאיתנו קשה להשקיע בדברים שדורשים סבלנות. נישואין, למשל
שוב מגיע אדר, וכולנו רוצות להרגיש שמחה באוויר. איך נעשה את זה?
הילד שלי תוסס מאד, האם עלי לקחת אותו לאבחון? איזה מקום יש לבושה באבחון של הפרעות קשב וריכוז? ומהן הסיבות שמובילות להתנהגות לא מרוסנת?
עלינו לזכור שלנסות לתקן את העולם, כמו גם את הבעל והילדים, זה פשוט בלתי אפשרי. עובדה שכל הניסיונות עולים בתוהו... העניין הגדול ביותר הוא שבכל אדם יש הפוטנציאל והכוח להיות המגדלור במקום בו הוא נמצא להפוך לקברניט של הספינה
האם אנחנו, ההורים של היום, יודעים שחינוך ילדים זו עבודה קשה, או שאנחנו מצפים מהם להתחנך "אינסטנט"? בואו נלמד מהמנהיג הראשון איך להנהיג נכון את ילדינו
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה