רן ובר

אחד מהדברים שמונע מאתנו לעשות הרבה טוב, הוא התפיסה שאנחנו צריכים להיות "במקום מסוים", או עם "ידע מסוים", או לקנות לעצמנו "איכות מסוימת", כדי להפיץ את הטוב ולעשות טוב בעולם – וזו טעות

הטוב שלנו גנוז גם עמוק בתוכנו, מעבר למעשים, לרגשות, ואפילו מעבר למחשבות. הטוב שלנו הוא אנחנו, והמעשים טובים, והם אלה שמיתרגמים לנקודות נצחיות

למצוא טוב בחיים שלי פירושו למצוא את האוצרות האבודים שבי. הדבר יכול לגרום לשמחה בל תשוער, וזה פשוט באופן מפתיע ומדהים באופן שקשה לדמיין. אז איך עושים את זה?

לב נשבר איננו ייאוש. הוא הפוך מייאוש. זהו מצב של תקווה ורצון לראות את הקושי ולהודות שאני רוצה להשתנות. להאמין שאף שאני רחוק מהמקום שבו אני רוצה להיות – אני יכול עוד להגיע לשם

הפירוש של מה שאני רואה מושפע מרגשות הלב. אם לא אתקן את רגשות הלב שלי ואתחבר למציאות האמתית והעמוקה ביותר, שם ברור שאני טוב, יהיה לי קשה מאוד לראות את הטוב שבאחר

"החיים הטובים", הם אשליה של חיצוניות, של תפיסות שמוכְרים לנו. הדשא הסינטטי של השכן ירוק יותר. אלו חיים במרוץ עכברים – רדיפה אחרי שלמות שאי אפשר להשיג. איך יוצאים מהמרוץ?

מישהו נועץ באחד מזקני הדור, וסיפר לו על כאב נפשי שהוא סובל ממנו. הרב אמר לו שהבעיה היא שבדור שלנו לא בוכים. אף אחד לא מרגיש. אם אני לא מרגיש את הכאב שלי – לא נפטרתי ממנו, רק הדחקתי אותו

מה שאנחנו רואים מבחוץ אינו מעיד בהכרח על מה שקורה בפנימיותו של האדם. מה שאדם עושה בחייו אינו מגדיר את המהות הפנימית שלו, בייחוד כשאני נופל – ואז שוכח שאני טוב טהור

האם גם אתם מאמינים שאתם לא טובים? מהו המקור לתחושה הזו?בדיקה עמוקה, תגלה שלרוב אנחנו טועים, וזו רק התפיסה שלנו לגבי עצמנו שאנחנו לא טובים - אבל זו לא האמת

כל הניסיונות שבאים אלינו בחיים, כל הקשיים, העליות והירידות – תפקידם לאפשר לנו את הבחירה. בתוך כך, עליי להבין שאני טוב, ואני במסע מופלא שמטרתו לגלות את זה בעצמי ובסובבים אותי