חקירות חשודים בעבירה ובמיוחד איש ציבור - הרב רצון ערוסי
בניגוד למוכר לנו - ההלכה מתנגדת למשפט מתוקשר וממושך כשכל אישי ציבור. ישנם כללים ברורים ומוגדרים איך שופטים וכמה זמן. הכל בהרצאה המרתקת שלפניכם.
בניגוד למוכר לנו - ההלכה מתנגדת למשפט מתוקשר וממושך כשכל אישי ציבור. ישנם כללים ברורים ומוגדרים איך שופטים וכמה זמן. הכל בהרצאה המרתקת שלפניכם.
"ההיסטוריה שופטת", כיצד רואה האדם את עצמו? כיצד שופטת אותו הסביבה וכיצד שופטים אותו בדורות הבאים.
עמדנו על מעורבות הדיינים בהליך השיפוטי הפלילי, וזאת כדי להגיע לשני יעדים: שלא להרשיע אדם חף מפשע, וגם להעניש ולהרתיע כדי להגן על החברה. בדיני ממונות יש לעולם שני צדדים: תובע ונתבע. ולכאורה, צודק המשפט הכללי שמעורבות של השופט עלולה לפגוע בשוויון של בעלי הדין, או לפגוע חלילה בצדק. אולם המתבונן יראה, שהמשפט הכללי יוצר מצב, שאין בפועל שוויון בין הצדדים, כי בעל המאה הוא בעל האפשרויות להצליח במשפט. לא כן במשפט התורה. הדיינים יודעים היטב את חובתם החשובה מאוד לדאוג לשוויון בין בעלי הדין, אך הם גם מוזהרים מאוד להוציא צדק לאור עולם. ולצורך השגת שתי המטרות הללו יש מחובת הדיינים להתערב, לבירור טענות בעלי הדין, וכן בחקירת בעלי הדין והדיינים. וכן בדרישת ראיות ועדויות, ואפילו בחובתם לפתוח פיו של בעל דין שמתנהג כאילם, וכן בזהירותם הגדולה מפני דין מוטה.
בפרק הזה נסקור את העברת התורה בימי השופטים והנביאים ( המאה ה-14 לפנה"ס - המאה ה- 10 לפנה"ס)
במשפט הכללי מתקשים להתמודד עם רצח, לא רק בגלל הכישלון החינוכי, אלא גם בגלל שתי האבחנות: רצח בכוונה תחילה ובין הריגה. השופטים מוגבלים בענישה של מאסר עולם לרוצח בכוונה תחילה, ומספר שנות מאסר להורג. לא כן משפט התורה, מלבד ייחודיותו בחינוך לערכים, הוא קבע דרגות שונות של רצח, כך שלדיינים יש מרחב תמרון, וכן נתן לדיינים סמכויות אידיאליות ופרגמטיות, וסמכויות ענישה יצירתיות, כך שלפי משפט התורה יש יכולת התמודדות עם המציאות החמורה בה אנו חיים.
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה