יו
מרן החזון איש: מִמַּעֲמַקֵּי הַבּוֹר
שְׁנֵי הָאַחִים, אַבְרָהָם יְשַׁעְיָהוּ וּמֵאִיר הָיוּ בְּדַרְכָּם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לִלְמֹד. לְפֶתַע נֶעֶצְרוּ הַשְּׁנַיִם. הִתְקַהֲלוּת קְטַנָּה וְתוֹהָה שֶׁל אֲנָשִׁים מְבֻלְבָּלִים לָכְדָה אֶת לִבָּם: "מִישֶׁהוּ נָפַל לַבּוֹר!" נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מְבֹהָלוֹת
איך אפשר לסמוך על השכל שיש בורא לעולם?
גם אם המסקנה על קיום בורא היא הגיונית מאוד, וגם אם הכל מורה על בריאת העולם ומשמעות החיים, איך בעצם אפשר להיות בטוחים במשהו?
רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוֹפְּיַאן: הַיֶּלֶד שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה
אַבָּא הִסְתַּכֵּל סָבִיב, שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל יְלָדָיו. רַק אִמָּא הִבִּיטָה בְּאֵלִיָּהוּ שֶׁלָּהּ בֶּן הַתֵּשַׁע. הַמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. אֵלִיָּהוּ יָשַׁב מְכֻוָּץ מַשֶּׁהוּ בִּמְקוֹמוֹ, פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ כָּל שִׂמְחָה. הוּא שִׂחֵק בַּצַּלַּחַת הָרֵיקָה וּמִצְחוֹ קָמוּט...
רבי משה פיינשטיין: שִׁמְרוּ עַל בְּנִי!
רַבִּי דָּוִד, אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה, עוֹמֵד מֵהַצַּד וּלְרֶגַע מַחְוִירוֹת פָּנָיו. שָׁקֵט הוּא מִטִּבְעוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּקוֹל, אוּלָם הַפַּעַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, וְהוּא זוֹעֵק בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר: "מָה אַתֶּם עוֹשִׂים, רַבּוֹתַי? הֲרֵי אַתֶּם הוֹרְסִים אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי!"
האם המצוות נועדו לעשות אותנו מאושרים?
האם המצוות אמורות להפוך אותנו למאושרים? כך לדוגמה, האם אדם שמניח תפילין אמור להרגיש שמח יותר ממי שלא זכה להניח תפילין?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה