במחשבה תחילה לחג השבועות: הולכים לעיבוד
רגע לפני שאתם הולכים לקבל את התורה, בואו להציץ ברכיבים. זה לא נועד להרוס לכם את התיאבון בסעודת החג, אלא להגביר את פס הייצור העצמי
רגע לפני שאתם הולכים לקבל את התורה, בואו להציץ ברכיבים. זה לא נועד להרוס לכם את התיאבון בסעודת החג, אלא להגביר את פס הייצור העצמי
הכול היה פתאומי. כהרף עין. בלי הודעה מוקדמת. בלי תכנון, בלי שליטה. אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לעצמנו?
כמה פעמים התלוננו על ההורים שלנו? הגיע הזמן להעריך את הטוב שיש לנו. הרב דוד פריוף בקטע חזק על הכרת הטוב
כשאסתר קרמר עברה אירוע מוחי בגיל 34 היא לא שיערה שחייה עומדים להשתנות. כיום, שמונה שנים אחרי, היא מתניידת על כיסא גלגלים, אך לא מוותרת על כלום, ובשנה האחרונה הפכה לאישה בעלת התפקיד הבכיר ביותר בתחום החינוך, המרותקת לכיסא גלגלים
רגע לפני החג: כולנו מתאגדים יחד לומר תודה לאבינו שבשמיים במשדר חי - היכונו לערב מלא בהודיה. רביעי ב-21:00, ערוץ ואתר הידברות
אני מסתכלת לקורונה הזו בעיניים ואומרת לעצמי: אין מה לעשות, היא באה לתעתע בנו, להרגיז, לעצבן, להוציא אותנו משלוותנו
גם את חשבת לתומך ש"הבוס" מפרנס אותך? תחושה קשה ומרה אופפת אותנו על שהאמנו בבור בלי תחתית... אבל חכי רגע! יש לך הזדמנות פז דרך הנפילה "להפיל" את עצמך מחדש על קרקע יציבה באמת. רוצה לשמוע איך?
הרמתי טלפון לאחד מאחי, ושאלתי אותו בנושא הנ"ל ובכל מה שכתוב בפוסט הזה, והוא הוסיף ואמר: לפעמים הדברים הופכים להיות לנו קשים דווקא בשביל שנזכה ונקבל שכר גבוה יותר! עכשיו התיישבה דעתי לגמרי
חני נחמיאס החליטה לארגן את חייה מחדש בעקבות משבר הקורונה. רגע לפני שהיא חוזרת לשגרה בקצב שונה מזה שהכירה היא מספרת על החוויה המטלטלת בבית הכנסת בקישינב, המזוזה שבנה קבע בקמבודיה, הדמעות ביום כיפור, ותחושותיה המורכבות בעקבות התאלמנותה בגיל 34
אנחנו כעת ממש למרגלות הר סיני. כל מה שנותר לנו זה רק רגע של הפנמה והחלטה ולהכריז: נעשה ונשמע. וזהו. יוצאים לדרך, לקבל את התורה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה