שו"ת התניא

אז תכל'ס, איפה הקב"ה נמצא? בכל מקום? אז הכל קרוב אליו באותה מידה. רק בתורה ובמצוות - אבל רגע, לא אמרת שמלוא כל הארץ כבודו?

אולי די כבר לעשות עניין מיציאת מצרים? הבנתי, עבדים היינו, יצאנו. למה לדבר על זה כל־כך הרבה? זה קרה לפני אלפי שנים...

כל זה נכון ברמת העיקרון, אבל איך מדליקים את האהבה? ומה כאשר כל ההסברים אינם עוזרים, ואני לא מרגיש דבר?

איך אני יכול לאהוב מי שאני אפילו לא יכול לראות אותו?

אהבה היא רגש ספונטני, לא? אם כן, מה אם אינני מרגיש אותה?

קשה לי להאמין שאצליח להביא את עצמי ליראה. באופן טבעי, אני מאמין רק במה שאני רואה. את א־לוהים - אני לא רואה!

אני אוהב את ה'. יש לי הרבה על מה להודות לו. אבל ליראה אני לא מתחבר. למה צריך לעבוד את ה' דרך פחד?

מהי בדיוק כוונה בתפילה? מה אני אמור להרגיש כשאני מתפלל?

מטרידה אותי העובדה שהשורה התחתונה היא מצווות מעשיות. מה עדיף: להשקיע במודעות עמוקה וברגש חי, או לדבוק במעשה השטחי וה'יבש'?

עם כל הדיבורים על הכוח העצום של המצוות, מה עם התורה? חשבתי ש"תלמוד תורה כנגד כולם"?