פסי דבלינגר

יוצא שגם בשגרה וגם מחוץ לשגרה את עדיין שם, אמא בכל תפקידך ומהותך עם התכונות הנפלאות שעד היום אפילו לא שמתי לב אליהן

"מה שאני לא מבינה", המשיכה הסבתא הצעירה, "זה איך זה שהמיילדות לא חוזרות בתשובה. הן רואות את הניסים הללו כל יום!"

כל אחד מאתנו תמיד מחויב למישהו. כשאתה  ילד - יש לך הורים, כשאתה נשוי - יש לך אישה, וכשאתה אבא - יש לך ילדים. כך לאורך כל הדרך יש דמות קרובה שבשבילה צריך "להיות בסדר"

שמעתי על בעל תשובה שראה משפחה נערכת לקראת שבת, והתבטא: "זה נראה שאתם מתארגנים לקראת אירוע. מתלבשים יפה, אבל בסוף נשארים בבית". כמה שזה נכון! שבת המלכה היא "אירוע" בשבילנו

אני מעריצה את גילה שהגיע למקום הזה שיודעת לשמוח על הדברים שהיא כן עומדת בהם, גם אם היא לא ברמה של "הבתים המצוחצחים האלה"

פסי דבלינגר, מרצה להעצמה אימהית, מספרת כיצד עברה מהיי-טק "לשמח אימהות". צפו

"יש נשים שממש בוכות בתפילות, יש להן מעיין של דמעות", אמרתי לבתי, זו שכן באה איתי לתפילה בסך הכל בת שתיים עשרה. "כיף להן", היא ענתה בתגובה

כיצד החלה פסי דבלינגר, מרצה להעצמה אימהית, את דרכה המקצועית והחינוכית? טעימה מתוך הראיון עם הרבנית חגית שירה

"אז איך, ריבונו של עולם? איך אני יכולה לעמוד בכל המשימות שאתה מטיל עלי?" פסי דבלינגר בטור משובח במיוחד

מה גיליתי כשחיפשתי משקפיים לבתי בת הארבע עשרה, ומהם הזיכרונות שלי מה"דור הקודם"?

ילד נותן לאמו מקום לאהבה בלב ומקום לנתינה. זה צורך שלה, והוא, בעצם הווייתו, נותן לה אותו. ילד נותן לאמו את האפשרות לנשק ולחבק אותו, להלביש אותו, לשחק איתו ולדאוג לו

מה את יודעת, שגיתית עדיין לא יודעת, ולכן לא יודעת לחלום עליו? כך מגשימים חלומות

כמה שעד היום הערצתי כל אישה בהיותה אם עקרת בית ובנוסף עסוקה בפעילות מחוץ לבית, הערצתי רק הולכת וגוברת מיום ליום

לעיתים אנו מצפות למוצא דווקא בכיוון אחד. הקיבעון שלנו חזק כ"כ, שכשמגיע פתרון שלא חשבנו עליו, כמעט וקשה לנו לראות שהנה, נשלח לנו שליח לעזרה

את שמונים אחוז מהבלגן את יכולה לסדר בעשרים אחוז מהזמן שברשותך, לעומת שאר עשרים האחוזים האחרים שהם "הקשים", ושיקח לך שמונים אחוז מהזמן לסדר

הרב יצחק הוטנר שואל, איך יתכן שאנחנו נקראים בני חורין כאשר אנחנו עדיין בגלות, והוא עונה, אומנם אנחנו בגלות, בעיקר בגלות הגוף אבל אנחנו בני חורין בכוח המחשבה.

כאמא, את לא יכולה לדעת מה מבין הדברים שאת אומרת או עושה באמת משפיע על הילדים שלך. את גם לא יכולה לדעת איזה רגע של מאמץ ייחרט בזיכרונם. האם על הזיכרונות של עצמנו אנחנו כן יכולים לשלוט?

בתוך הקלחת, קורה שאמא מאבדת החוש האימהי הבסיסי, להשקיע ולתת את הזמן לדברים של "בזבוז זמן" - ולהרגיש טוב עם זה

את, כאמא, יכולה בשקט להוסיף את השנה הזו לגיל שלך. ללא ספק השתמש בשנה הזו... באיזור ערב פסח, כשדיברו על זה שהעולם נעצר, העולם שלך ממש לא נעצר

רגשות אשם שליליים, "כן עשיתי טוב? לא עשיתי טוב?" - לא יקדמו אותי, לא ישפרו את המצב, אם את הנעשה אין להשיב. בואו נלך הלאה, ונראה מה אפשר לעשות טוב עכשיו