טורים אישיים

הטרוריסטים לא בוחלים באף אמצעי כדי לשבור אותנו. יש להם שיטות לוחמה רבות, ואחת מהן הם מסווים בערמומיות שפלה. היזהרו מהסכנה האורבת

את הערך של הכרת הטוב נעבד למול הילדים כאשר נשאל אותם שאלה פשוטה: מתי בפעם האחרונה יצא להם להודות על זה שהם ישנים במיטה שלהם, אוכלים את האוכל שלהם ומתעוררים לתוך הבית שלהם?

"תגיד", שאלתי אותו, "מה חסר לצבא עכשיו? במה הוא צריך עזרה?". לא המתנתי לתשובה שלו, והמשכתי: "אולי אתה יודע איך עוצרים טילים וגורמים להם ליפול בשטחים פתוחים?"

בשנים האחרונות אנחנו עוברים מסע מפרך של לימודי אמונה לא פשוטים, מבחנים שאולי יהיה מי שיגדיר אותם כ"בלתי עבירים". אף אחד מאיתנו לא בחר בלימודים האלו, וודאי לא בסמסטר הנוכחי... אך הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במצב הנתון הוא להתחזק באמונה

ישי לפידות במונולוג נוקב על אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף: "המחאה גוועת. כמו שהם חיבלו בצה"ל, הם מנסים כעת לחרב במלחמתם את היהדות"

בתל אביב של היום אין מקום למסורת פומבית. תפילה עם מחיצה, שלא כפתה את עצמה על איש, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי – זה כנראה יותר מדי בשביל העיר העברית הראשונה. גם לסובלנות יש גבול

אחרי הזעזוע העמוק והרחב לנוכח האירועים הנוראים שהתרחשו ביום כיפור בתל אביב, שימו לב לתגובות של מנהיגי מחנה השמאל-מרכז. כאשר חלילה דתיים יותקפו בתל אביב ובתי כנסת יחוללו, תדעו למי בדיוק לכוון את האצבע המאשימה

פחות מיממה לפני כניסת היום הקדוש, יצאו רבבות מבתיהם וצעדו ברחובות ירושלים – אך לא כולם הלכו לעבר אותו יעד. טור אישי וכואב

שרשרת של אמירות בוטות ופעולות אלימות של פעילים במחאה נגד הממשלה מובילה למסקנה ברורה לגבי המטרה האמיתית שלהם. למרות כל הרעש והצלצולים, נראה כי רוב הציבור הישראלי לא ממש מתרגש

הוא התאמץ לאסוף את מזוודותיו, אבל על המדרגות ניתר הוא בקלות כצעיר. געגועיו נשאו אותו בריחוף. האם המסע הגיע לקיצו? הנה שמו של הבן מתנוסס על הדלת, והוא עומד לפגשו