סבא

יום אחד, ביום שישי בשבוע, סבא אברהם הלך לשוק במרוקו וביקש מהמוכר למכור לו תבלינים. המוכר, כשראה אותו בלבוש פשוט וחליפה ישנה מאוד, עושה רושם של עני, סילק אותו בצורה מבזה. אותו סבא צדיק לא ענה למוכר, ופשוט הלך

"שמע", הוא אמר, "מובן שאשתך חשובה לך, וקשה לשמוע ממנה האשמות. אך זכור, ערכך אינו נקבע לפי מבט האחר, אפילו אם זו אשתך. נכון, אתה רוצה שהיא תהיה מאושרת, ועושה את המיטב למענה, אך האחריות לאושרה – היא קודם כל עליה". הסבא של הרכבת, חלק שלישי ואחרון: הגעת ליעד

כאיש צעיר, התדפק סבא ימים ולילות על דלתות הבתים בשכונת אפרים ברחובות, מבקש סיוע ותרומה לבית הכנסת "תפארת אחים", שעומד על מכונו עד היום. לאחר שיצא לפנסיה, היה משכים קום לתפילה באישון ליל, אוכל פת שחרית וצועד עד הכולל, כחצי שעה הליכה, בכל מזג אוויר. בצהריים היה נח מעט, ושוב יושב ועוסק בתורה. קולו המסתלסל נחרט בזכרוני

שנים סיפרה לי אמא כמה עצוב היה סבא, על שעלה מאתיופיה לפני כולם. "אני המנהיג. אני צריך לעלות אחרון, לא ראשון". ומאז ועד יום מותו, סבא חי על אשל ופירות. הוא לא היה יכול לחיות עם העובדה שהוא בארץ ישראל, והעם שלו עדיין סובל ואובד בגולה. "ולמה לא לקרב אותנו?" שאל. "אולי בגלל הצבע שעל פנינו?" חמישה דברים על סבא שלי, הרב אורי בן ברוך (קס ברהן ברוך) זצ"ל

שוב החיוך הזה. אני נהנה מכל רגע בחברתו. "אני שמח שאתה שואל. אחזיר בשאלה: אתה נשוי כנראה לא מעט שנים, ו..." "חמש עשרה שנים", הבהרתי. "יפה. וכאן אני שואל, האם רגשות האשמה שאתה חש, עזרו לך עד היום, חמש עשרה שנה? האם הם היטיבו עם הזוגיות שלכם?" מאמר שני בסדרה