פרשת השבוע

מה אנחנו בעצם אומרים ב"נשמת כל חי"? אם אין באפשרות האברים שלנו להודות לבורא –האברים הללו הם שיודו לבורא. האם אין כאן סתירה? התשובה היא, שזה אמת וזה אמת. אין ביכולתנו להודות לשם יתברך – אולם מחובתנו להודות לו עם הכלים המוגבלים שכן יש לנו, במקסימום האפשרי. במחצית השקל שלנו. דבר תורה לפרשת כי תשא

איך הצליחו הערב רב להשפיע על עם ישראל לחטוא בעגל? ואילו לקחים עלינו ללמוד מפרשיה זו?

"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", מלמדים אותנו חז"ל. הדבר עשוי להיות נכון לא רק לחיוב – אלא גם לשלילה. העבירות שמהן קשה לאדם ביותר להימנע – דווקא בהן נמצאת ההתמודדות העיקרית שלו. אולי במקום הזה בדיוק נמצא הנסיון, בעבורו ירד לעולם. דבר תורה לפרשת תצווה

"כשחלה רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות". למה בכה רבי יוחנן? בכל מעשה, גם מעשה שנראה כטוב – מעורבים גם טוב וגם רע. אני רואה ומרגיש את שתי הדרכים – גן עדן וגיהנום, הסביר לתלמידיו. שתיהן תופסות מקום במחשבתי ובלבי. אז איך לא אבכה?

בצל אסון האוטובוס השבוע, אנחנו נזכרים מדוע באים ייסורים לעולם

התרומה מביאה לידי שמחה, אבל כמה מאיתנו ישמחו לתרום לבית המקדש השלישי? וכמה לבית המקדש הזמני?

אנחנו מתחילים לקרוא את פרשות בניית המשכן, ומגלים, פרשה אחרי פרשה, שכל חלק במשכן מסמל חלק נוסף בפאזל החיים. החיים הם כה נסתרים ומעורפלים, העולם מעלים את תכליתו, והמשכן הוא כאלומת אור עוצמתית המאירה אל תוך האפלה

לפעמים, במקום להדר במצווה בתוספת יופי שאינו נחוץ לעצם המצווה, מוטב להדר בכך שלאנשים אחרים לא יחסרו צרכיהם הבסיסיים, כגון מאכל וביגוד. לאחר שאדם מקדיש מכספו גם לצורך הזולת, היופי שיתנאה אדם זה במצוות – יהיה הגון וכשר

כשעם ישראל היו משועבדים לפרעה, הם עבדו בעבודת לבנים קשה, כדי לבנות את עוצמת ממלכת פרעה. אלוקים הוציא אותם ממצרים כדי שיעבדו בעבודת "לבנים" רוחנית. בני ישראל קיבלו את הזכות להמשיך בעבודה – אבל הפעם, לצורך בניין מלכות שמים עלי אדמות

מדוע בחרה התורה לפתוח את כל הדינים והמשפטים - דווקא בדיני עבד עברי? ולמה מידת הרחמנות היא כל כך גדולה, שחז"ל בחרו למנות אותה בין שלוש המידות שנשתבחו בהן ישראל?

עולם הביון המודרני ממחיש לנו מה פירוש 'עין רואה ואוזן שומעת'. גם פרשת משפטים מבהירה שניתן להשליך ממורא בשר ודם כדי לפתח יראת שמיים

קבלת ייסורים באהבה: קל לדבר, קשה לבצע. המחנק בגרון והמועקה בלב מספרים סיפור אחר. אלא שכאשר אדם יתבונן ברעיון נפלא זה שוב, יבין אולי שהוא לא סובל לחינם – הוא משלם על שירות. מכינים לו מעדני מלכים. דבר תורה לפרשת משפטים

במעמד הר סיני מצווה אותנו הבורא: לא תרצח. וכי התכוונו לרצוח? אומרים לנו חז"ל, "כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים". זוהי השקפת התורה – הלבנת פנים, יש בה משום רציחה. כשהתורה מצווה "לא תרצח", היא מבקשת להתרחק עד הקצה האחרון של רציחה, ששום ברזל לא יונף על "מזבח האדם", אפילו לא מחט

משה מעניק לעם ישראל "מרווח נשימה" להתארגנות, לפני שיתחיל זמן הפרישה שלפני מתן תורה. ומדוע הוסיף משה יום אחד? בכדי שכל יהודי יקבל את התורה "מדעתו" – ביישוב הדעת ובהתבוננות ראויה. ואולי הכנה זו היא שגרמה להם להגיע במעמד הר סיני למעלה הנשגבה: "נעשה ונשמע"

נדירים האנשים שהתעוררות רוחנית מביאה אותם לכדי מעשה משמעותי. יתרו היה אחד מהאנשים הללו

הפרשה מלמדת אותנו שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור במה להתמקד

כשהלב שלם, לא תמיד צריך מעשים שיוכיחו זאת. כשבני ישראל עמדו על שפת הים, משה אמר: "השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". אלוקים עושה לכם הכל מאהבה, אל תעשו כלום. אם נבקע את השלשלאות הנועלות את נשמתנו – בורא עולם יבקיע את חומות הגלות. דבר תורה לפרשת בשלח

"היום לא קיימתי מצוות כמו שרציתי, לא נורא, מחר אשלים". אבל את המחר לא ניתן להשלים, כי למחר יש את המטלות הרוחניות שלו. היום שאבד לא יימצא שוב, חוץ מאשר בלוח השנה. דבר תורה לפרשת בשלח. וגם: רמז על ט"ו בשבט