דודו כהן

בעבר הייתי סקפטי באשר לגיוס כמות משמעותית של מזכי הרבים. בסופו של דבר מצאנו אלפים רבים, ובקרוב נצדיע להם בגדול, בכנס מפיצים ענק ונדיר

חשבתי לקצר את הדרך ולזכות לישועה, לפרי הבטן המיוחל, דרך כבישים עוקפים, באבות ומקובלים. אבל למזלנו, הקב"ה לא ויתר עלינו בקלות

בתוך מערבולת של מסחריות וחוסר מקוריות בתעשיית המוזיקה – אהרן רזאל הוא אי של שפיות, יצירתיות פורצת וחיזוק לימוד התורה דווקא דרך המוזיקה והשירים

הם לא יבינו איך סיגריות נמכרו כאן באין מפריע, איך קבוצות פרוגרסיביות רועשות ואלימות ניסו לחבל במוסד המשפחה, ואיך היו אנשים שטענו שיכולה להיות בריאה ללא בורא

לבעלי תשובה ומתחזקים יש המון תירוצים למה לא לחבוש כיפה. אבל מול כל התירוצים, צריכים לזכור משהו אחד חשוב ועקרוני. ויש גם סיפור על חתונה מאכזבת, שהולידה החלטה חשובה

דודו כהן נפגש עם תושב קריית שמונה, אלעד אליהו, שחלה בקורונה והיה על סף מוות. נס מהלך – בחסדי שמיים

אף פעם לא הבנתי איך בתקופת התנ"ך אנשים התמסרו לפסלים, השקיעו בהם כל כך הרבה, הפכו אותם לדבר מרכזי בחייהם. אבל עכשיו בדור הסמארטפונים, הכל הרבה יותר מובן

עוברים חרם, שיימינג, או שסתם מתקשים למצוא חברים? אולי הסיפור האישי הקטן שלי יתן לכם תקווה

לגלות לראשונה את הלכות בורר, לשמוע מההורים "אתה ממציא דברים חדשים", להרגיש שהחברים בטוחים שמשהו קרה לך, ולהתחיל להתייחס אל צבע הגרביים. חייו של בעל התשובה המצוי

בעקבות יציאת האלבום הפנומנלי "שולי שר בניון", יצאתי לראיין את רנד ובניון לעונה השלישית של "מסע בין נשמות". התובנות היו בלתי נמנעות