סיון רהב מאיר

אוקיי, הבנתי שלכל מחבל כזה היה איזה בלגן, אבל איך צמח פה דור שאם רק מעצבנים אותו קצת, מה שמרגיע אותו הוא דם יהודי?

או בלשונו של הרב זקס: "איננו יכולים לשנות את העבר, אבל אם נשנה את האופן שבו אנחנו חושבים על העבר, נוכל לשנות את העתיד"

חשוב לזכור שיש גם חושך, אבל כדאי לחפש את האור שבדלת ממול. וגם: להבדיל את המגזר מהאמונה, ולבטא את עצמנו בדרכים טובות

"מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשם יתברך בראש השנה ויום הכיפורים, יכול יהודי פשוט לפעול מהשם יתברך בזאת חנוכה"

אולי לא סתם המחשבות האלה עלו בראשי מול נרות החנוכה של סבתא. חנוכה הוא חג של מאבק על האור והאש שלנו, מול תרבות זרה וסוחפת. בימים ההם, בזמן הזה

העובדה שיוצאים עם החנוכייה אל החלון, המרפסת או דלת הבניין, מאפשרת מפגש בלתי אמצעי עם השכונה והקהילה. אנשים שמזמן לא ראית, מזייפים פתאום את מעוז צור עם ילדיהם

להרפות ולהביט בנרות החנוכה, הדברים שהופכים אותנו לבלתי שבירים, להיות ממש-ממש, רעיונות על שמירת העיניים מעדן הראל, ומילים לחנוכה מהרב שטיינמן זצ"ל

הרבה יותר קל לטאטא ולהדחיק, או לדבר על "טרוריסטים משני הצדדים". אך העובדות הן פשוטות ועגומות, וכדאי להכיר בהן: המחבל בירושלים אינו "מפגע בודד"

מתי הגיע המרד האמיתי של אביב גפן, ומה קורה כששנים עשר אחים צריכים ללמוד לחיות יחד?

המלחמה של הפצועים, התחלה מחדש של ספר התניא, מוזיקה שנכנסת לנשמה ומילים לזכרו של אליהו קיי ז"ל

ניסוי של בני נוער שמתנתקים מהסלולרי לשבוע, הנזק הקבוע שנגרם בדור שלנו, והשבת בעיניים של הסנטור ג'ו ליברמן, ולא רק שלו

להתנהל בנחת בעולם מהיר, להפוך את הבריחה לבחירה, להשיג מה שאפשר, אפילו אם זה רק קצת, וגם: מי יכול לומר לי לבחור מבט חיובי? לזכרה של חני וינרוט

כשהלב נושא את הרגליים וכשהרגש משפיע על המישור הפיזי, איך נראה אדם רשע, וגם סיפורים קטנים על אדם גדול

"מדי זמן מה, במשך השנים מאז, אני נזכר שהמסכנה בוכה ואני צועק עליה באין ברירה, שתשתוק ותיתן לי לחשוב מה לעשות. הייתי רוצה לבקש ממנה סליחה על שצעקתי"

אבל הם יצאו לחל"ת ולא בדיוק חזרו, תכננו פרויקט שנגנז ולא ממש יודעים לאן עכשיו, שלא לדבר על מחלימים רבים עם תופעות לוואי

אברהם היה מהפכן שמרד בכל המוסכמות והחל לבסס את היהדות. יצחק לא מרד, וזה היה המרד הכי גדול שלו: להמשיך בדרך

ברוכים הבאים לאנשים נחמדים במיוחד, להיות "מישהו", לא לפספס את הסיגד, ולא לשמור לעצמנו דברים שאנחנו יכולים לתת לאחרים

סנדרה קפלן, הרב שלמה עדני, מרטין דוידוביץ'. שלושה סיפורים שונים מעולמות שונים, של אנשים שנכספו אל ארץ ישראל

פרשנינו לאורך הדורות מדגישים תכונה משותפת מעניינת של שניהם – ניצול הזמן. לא רק צדיקוּת או אמונה, אלא פשוט ניהול נכון של לוח הזמנים. זה הבסיס