סיון רהב מאיר

את מי פגשה סיון במכולת, מי מתרגם את הווטסאפ היומי שלה ל-12 שפות, מהי תורת חיים, וכיצד החורבן האישי של זיוה מאיר - הוביל אותה לגדל 11 ילדים, ולהקים את המותג "אמא מאיר"? מורן קורס פגשה את העיתונאית סיון רהב מאיר וחמותה מנחת ההורים זיוה מאיר, לכתבה מצולמת, מרתקת, ומלאת תובנות. צפו

המעשים ה"קטנים" בחיינו, השאלה ששאלו את הרב זקס הרי הרבה, מה שעומד מאחורי הבקשות וטיפים למחפשי זוגיות: וגם: מילים לזכרו של בנימין איש הכותל ז"ל

צפו בקטע מתוך הסדרה "נפגשות", בו סיון רהב מאיר משוחחת עם עקיבא

במהלך הריאיון של מורן קורס עם סיון רהב מאיר ועם זיוה מאיר, עלה משפט שמלווה את מורן בכל יום ויום

לא רק ההודעות בווטסאפ עברו לאחרונה למהירות כפולה, גם החיים שלנו. שבת היא ההזדמנות לחזור לקצב הרגיל

מאות נשים מילאו את בריכת הסולטן, מכל רחבי הארץ. קיבוצניקיות לצד חרדיות, מתנחלות לצד תל־אביביות

המגזר הערבי סופר עוד ועוד גופות, במצב חירום של אלימות פנימית, והוא בוחר להקדיש זמן דווקא לזה?

למה רחל היא אמנו, מה מיוחד במצוות התפילין, איך מכינים סנדביץ' לילדים ואיך נכון לנצל את הזמן

פחות מ-20 קילומטר מהעיר מודיעין נמצאת העיר לוד. אזרחים צלצלו שם למשטרה בימי הפרעות שב ושוב ולא נענו. אבל גם אם הייתה המשטרה מגיעה, האם היו מקשיבים לה ככה?

נעמה הר כסף, שנפצעה באורח קשה בתאונת דרכים בה נהרג אביה, פגשה את סיון רהב מאיר ושאלה: "למה לא לפרסם את ההחלמה המדהימה, כמו שפרסמו את הפציעה הקשה? הרי רוב מי ששמע עליי לא יודע על השיפור העצום במצבי?"

נדמה לי שלא שמענו מספיק על משק כנפי ההיסטוריה הזה. בזמן שאנחנו מזמינים את כל העולם לביתן שלנו בדובאי, כדאי שגם אנחנו נדע מה מתרחש שם

החלוצים זמזמו את המנון האינטרנציונל, "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". צאצאיהם מרגישים שמה שהאבות רצו לזרוק מאחור לא היה משא כבד ומיותר – אלא אוצר חי ורלוונטי

היינו יודעים שהמרוץ פסק, בבת אחת, עבור כולם. יכול להיות שזה שיפור השירות הכי טוב שהם יכולים להציע לנו. תיבת נוח שלנו

הרב אברהם אדרת ז"ל הובא למנוחות לאחר שנפגע קשות מרוכב קורקינט חשמלי. "אין תגובה של שרת התחבורה, אין תיעוד מהשטח", אומרת רהב מאיר, "למה ממשיכים למכור את הדבר הזה בכלל?". צפו

החיים שלנו הם שליחות, ושנה טובה היא לא רק איחול, אלא בעיקר החלטה. הדרך להתמודד עם כעסים, העיקרון שמאחורי אמירת תודה, וגם: האם אנחנו משתמשים ברשתות, או שהן משתמשות בנו?

"אנחנו קופצות מכל צפצוף כזה", הן התנצלו בחיוך אחרי שהבינו מה קרה, נרגעו והתיישבו שוב. "ככה גדלנו", הסבירה אחת מהן, "מגיל אפס יש בנו דריכות"

האם לעשות מה שמתחשק או מה שצריך? האם הרגש שולט או השכל? האם אנחנו מצליחים להציב לעצמנו, כיחידים וכחברה, קווים אדומים וגבולות?

לא צריך לדחות דברים ל"אחרי המשבר", אלא לגדול איתו. מתחילים מבראשית, בשנה של בריאות והצלחה

"יש ילד שכל רגע מסתכל אחורה בחוסר ביטחון, לראות אם ההורים שם, ויש ילדים שיודעים שיש שם מישהו בשבילם, והם מעזים יותר, מאמינים בעצמם"

אני לא מהדודות שמכריזות "לא אומרים איכס על אוכל", ובכל זאת משהו צרם לי בהצהרה הזו, מול בר עשיר ומגוון