למה בריבוע

נֶאֱמָר עַל אָדָם אַמִּיץ, שֶׁאֵינוֹ פּוֹחֵד מִדָּבָר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֶתְגָּר

הֵעֵז, הִתְמַלֵּא אֹמֶץ לֵב

לְאֵיזֶה צַד אַתָּה שַָׁיּךְ? הַאִם בָּאתָ לַעֲזֹר לָנוּ אוֹ לְאוֹיְבֵנוּ?

כִּנּוּי לָאָדָם שֶׁאִי-אֶפְׁשָר לִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁמִּתְגַּלֶּה כַּחֲסַר תּוֹעֶלֶת

אָדָם פַּחְדָן מְאדֹ, הָרוֹאֶה סַכָּנָה בְּמָקוֹם שֶׁהִיא אֵינָהּ קַיֶּמֶת

אָדָם בַּעַל אֹפִי חָזָק, הַשּׁוֹלֵט בִּיצָרָיו, נֶחְשָׁב לְגִבּוֹר

כִּנּוּי גְּנַאי לְאָדָם שֶׁעָלָה מִשֵּׁפֶל לְמַעֲמָד רָם, וְהוּא מְנַצֵּל אֶת מַעֲמָדוֹ לְרָעָה וְרוֹדֶה בַּכְּפוּפִים לוֹ

עָדִיף לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן בֵּין מַנְהִיגִים חֲכָמִים מֵאֲשֶׁר הָרִאשׁוֹן בֵּין הוֹלְכֵי בָּטֵל טִפְּשִׁים.

מַנְהִיג, אָדָם בַּעַל תְּכוּנוֹת מַנְהִיגוּת הָעוֹמֵד בְּרֹאשׁ

כִּנּוּי לְאָדָם מַשְׂכִּיל וּבַעַל זִכָּרוֹן טוֹב, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ דָּבָר. הַמַּשְׁמָעוּת הַמִּלּוּלִית: בּוֹר מְסֻיָּד וּמְטֻיָּח הֵיטֵב, כָּךְ שֶׁהַמַּיִם לֹא נִבְלָעִים בְּדָפְנוֹתָיו.