שירה כהן

זה לא סוד שלרווקים יש בעיות. נשאלת השאלה האם מדובר בבעיות של הרווקים, או שמא בעיות של החברה שבה חיים הרווקים, חברה שהשתנתה אלפי מונים ממה שהייתה כשרק התחיל החיפוש שלהם אחר החצי השני?!

דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה - שלום: אלו חידושים קיבלתי השבוע על הפסוק הזה בזכות קוראת יקרה שלי, שהציעה לי לראות דברים קצת אחרת, לנטוש את כתיבת הטורים על הרווקות ולמענן, ולחיות במציאות 'שאולה' של המתנה בציפייה לאחד?

מדוע לא כל אדם שמתיימר להציג עצמו כמאמן אישי, באמת יכול להגיש עזרה? שיעור שלמדתי על בשרי, בדרך קצת קשה 

"לעתים המסר שברצוננו להעביר, מעביר אותנו על דעתנו - פשוט כך. תפיסת עולם של כתב הופכת להיות משהו אחר כשהוא מתיישב מאחורי המקלדת, וכשהמילים עומדות לפקודתו ואומרות 'אמן' על כל מה שהוא רוצה להגיד. אז אני מבקשת סליחה". שירה כהן, כתבת בכירה באתר הידברות ומעבירת סדנאות לרווקות ב'קמפוס היהודי' של הידברות - מסכמת שנה

"לחשוב שאת הטור הזה התחלתי בכלל במחשבה שאני הולכת לכתוב על שידוכים, רק נוסך בי את התחושה שיש דברים הרבה יותר חשובים מאשר להתלונן על מר מצבי או על יתמות קיומי הצנטריפוגלי - שלראשונה 'בחייו' מרגיש צורך לברוח מהמרכז": טור מזווית קצת אחרת, לעילוי נשמת חברתי היקרה  

עד סוף ימיי אתפלל מתוך געגוע עלייך, אחותי היקרה.  עד סוף ימיי, וכל עוד לבי ינוע,  אשמור לך מילה שעוד לא נאמרה", שיר מתוך אסופת שירים שנכתבו השבוע בגעגוע אין קץ לחברתי האהובה חיה אפרת בת טובה, שנקטפה בדמי ימיה. יהי זכרה ברוך 

יש גאולה, והיא נמצאת ב'נועה - ירון - דיין'. היא נמצאת במצבים של התנועות שאין לנו מושג איך להסביר למה לוקחים אותנו ממצב איקס, למצב WHY. היא נמצאת במצבים של הירון-דיין, שבהם את יודעת שאת הכי צריכה לשמוח, אבל זה הכי קשה לך - כי דווקא שם את מרגישה את הדינים הכי גדולים שבנפש. טור קצת אחר, לרפואת חברתי היקרה אפרת חיה בת טובה

גשם של ניסיונות ניתך על ראשנו לעתים. אך מה שחשוב הוא להרים ראש, ולהבין שגם בהם הקב"ה נמצא, והולך איתנו יד ביד: נותן איזה תו, מאפשר להוציא איזה קול

איך בכלל נוצר שריר תפוס, במה הוא תפוס וכיצד ניתן לשחרר אותו מבלי לתפוס שריר אחר? זה מה שגיליתי על התהליך המקביל בתוך נפשי פנימה

כמה קל זה לסיים שידוך שעוד לא התחיל, חשבתן על זה פעם? אז זהו, שמסתבר שגם כאן יש עוד מה ללמוד, ויפה שעה אחת קודם 

שתיים בלילה והראש ריק, למרות הרצון לכתוב. אלא שאז קורה דבר מה שמוציא ממני מילים בזו אחר זו, ומי אם לא הקב"ה (ששלח את שליחו הנאמן הג'וק) אחראי לזה?

כמעט בכל טור שלי על שידוכים, אני מקבלת מיילים עם תגובות מתגובות שונות. חלקם, כמו המייל הזה ששלחה אליי קוראת מדהימה בשם ש. שמואלי – גורמים לי לעשות חישוב מסלול מחדש, ולהתבונן בעומק העמוק מני ים שלהם

הפעם זה באמת הולך להיות ארוך, אבל מי שמחפשת אהבה כמוני - ייתכן שתפיק תובנה או שתיים להמשך המסע שלה, במעלה הדרך האמונית והלא פשוטה שאנחנו נדרשות לעבור

את השיר הזה כתבתי ימים אחדים לאחר כתיבת טור שהיו בו לא מעט דמעות כאב, וחשש מן הבאות. מיד לאחר כתיבתו הרגשתי איך הוא ממלא אותי ברחשי הודיה והכרת הטוב לקב"ה, וכך אני מקווה שהוא יפעל גם עליכם

מה גורם לגוף שלנו לתקוף את עצמו, מה הקשר בין שיטת טיפולי אנטי-אייג'ינג להרמה רוחנית של כל התפילות הנפולות שלך, ומה יקרה אם נשתעל את השיעול החיוני הזה - זה שיוציא מתוכנו את כל הרעלים 'שבלענו' אל קרבנו בתהליך השידוכים? מזמינה אתכן למסע שאף פעם לא נגמר, אל תוך נבכי נפשי

יש ובמהלך החיים פוגשים אנשים שונים, ולא תמיד מבינים מה התפקיד שלהם בחיינו. עם זאת חשוב לזכור שהחיים זה שיעור אחד גדול, שבו כל רגע שלנו עומד למבחן. וגם אם כל הנוסחאות כבר התבלבלו זו בזו וכבר איננו מוצאים פיתרון לסבך שאליו נכנסנו - עלינו להאמין שהכל לטובה, ובסופו של דבר, כל חידה תבוא על פתרונה 

מדדה על דרך שברירית, ומתפללת שלעולם הזה יש אהבה ושהיא לא הלכה לאיבוד בהמולת הזמן

"מה יוליד לי בתום תשעה -  זה המקום של הקדושה?  ומי אהיה אני, אישה, בתום ירחי ההתשה?". שיר מזווית קצת אחרת על ההריון הרוחני שעוברת אני בימים אלו

עתים יש ונדרשות אנו לחכות לישועות זמן רב. אך אם מאמינות אנו, ישנה שעה שבה עלינו לערוך על שולחננו את כל כלי האמונה ולהזמין אלינו את כל חלמאי העולם, להשביע 'רעבונם' הרוחני

"לוקח נצח להפשיר, לקלף את הקליפות / לוקח נצח להאיר, בחנוכה הזאת. לוקח נצח לדבר, כמעט עוד נצח לשחרר / ובסוף - מי יזכה בלב אוהב, ומי לבד - לעוד שנה יוותר?"