שלום בית

בני הזוג יוצרים תקשורת טובה במהלך הפגישות שלפני הנישואין, אך לאחר הנישואין המצב משתנה: הבעל כבר אינו זקק לשיחה

איך מחמיאים לאישה? האם צריך להכיר טובה על כל דבר, גם על דברים פשוטים? ומה התנאי הבסיסי לעבודת ה'?

הבעל מצפה מאשתו שתביע בקולה עד כמה הוקל לה בסיועו, שהיא נהנית מעזרתו ובזכותו היא מרגישה טוב יותר. אולם האישה רואה את עזרת בעלה כדבר המובן מאליו

בעלי לחוץ, אבל הוא לא משתף אותי בקושי שלו. האם הוא מרוחק ממני? למה הוא עושה זאת? על תת המודע של הגבר

אם הוא יודע שמהלך זה סופי ומוחלט, הוא נוטה לקבל אותו ולהחליט כי נהג בדרך הנכונה. לעומת זאת, היכולת לשנות בכל עת את המצב גורמת לאדם לשגות בחלומות של 'יכול להיות טוב יותר'

כל מי שעדיין לא מצא את זיווגו, או שיש לו בעיות בשלום בית או כל צער שבא על האדם בבריאות, בפרנסה ועוד- קבלו סגולה מומלצת ובדוקה שאם תעשו אותה - רק תרוויחו . שתפו

הכעסים וההתכנסות של כל אחד בעולמו השתחררו, התחלנו לדבר, לשוחח. למדנו איך מגיעים לתקשורת נכונה. והכל משיחת טלפון אחת למחלקה. מכתב שהגיע למחלקת "שלום בית" בהידברות

ישנם פעמים רבות שהאשה מגיעה לבית עם פרצוף של בקבוק, הפרצוף הזה של הבקבוק גורם לבעל להיהפך בן רגע לפרצוף של כוס, וכאשר הבעל כוס והאשה בקבוק, העסק לא מתנהל בצורה הנכונה ביותר": צפו במסר השבועי מאת הרב אליהו רבי

"שבת שלום בית" המותג המצליח של מחלקת שלום בית, מציין כעת מחזור 10, וזו ההזדמנות שלכם לטעום את ההצלחה והאושר בזוגיות. והפעם: המאמן אליהו שירי

לפעמים בני אדם מקווים שהם יוכלו לומר דברים במעורפל, או לספר על תחושות וחוויות מבלי למצוא את המילים המדויקות, ושבן או בת הזוג יבינו לבד למה הכוונה. זה אידיאלי, אבל לא תמיד ריאלי

"תוקפנות לא מאפשרת לשיחה להתקיים, מסיבה מאוד פשוטה: כאשר אדם מרגיש מותקף, הוא כלל לא פנוי לשמוע ולהקשיב. הוא עסוק רק בלהגן על עצמו"

עוד שבת מיוחדת בסדרת השבתות המהפכניות של מחלקת שלום בית בהידברות. גם זוגות שכבר היו ברבנות וגם זוגות שסתם הגיעו לשבת נופש, וגילו את סוד המהפכה

איך בית שמתפרק משפיע על הילדים? על כל מה שהם יעברו, המשברים והמצוקות, יקטרגו על ההורים בשמיים - אז אולי כדאי לשקול שוב - האם אפשר להציל את הבית? האם באמת הגירושין מוצדקים? צפו בקטע קצר מעורר מחשבה

אם נצא מן העבר השני, כשהשלנו מעצמנו חתיכות של תלות מיותרת, תדמית חברתית, צורך באישור, נהירה אל ה"עדר", הרי שהיה המסע שווה. אם מצאנו בדרך את נשמתנו האבודה, והיה זה שכרנו!