סיפורי ילדים

בֵּינְתַיִם עָמְדָה אִשְׁתּוֹ בַּחֲנוּת, וְלֹא הֵבִינָה מַדּוּעַ בַּעֲלָהּ עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ. הַחֲנוּת הִתְמַלְּאָה בְּקוֹנִים, וְהָאִשָּׁה לֹא הִשְׁתַּלְּטָה עַל הָעֲבוֹדָה לְבַדָּהּ. לְאַחַר זְמַן הִתְחִילָה לִדְאֹג. הִיא בִּקְּשָׁה מִמִּישֶׁהוּ לִשְׁמֹר עַל הַחֲנוּת, וּמִהֲרָה לְבֵית-כְּנֶסֶת לִרְאוֹת מַה קָּרָה לְבַעֲלָהּ. אוּלַי הוּא לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב?

הֵבִין הָאִישׁ שֶׁכַּנִּרְאֶה בָּעֵשֶׂב הַמְיֻחָד הַזֶּה יֵשׁ סְגֻלָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. הוּא תָּלַשׁ בִּמְהִירוּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה מֵהָעֵשֶׂב וְהִתְחִיל לָרוּץ בְּשִׂמְחָה לְכִוּוּן הָעִיר שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר שׁוּב נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת. "הַאִם וָסִילִי פָּטִינוֹב נִמְצָא בַּבַּיִת הַזֶּה?" שָׁאַל הַחַיָּל שׁוּב. "לֹא", עָנוּ הָאֲנָשִׁים בַּשֵּׁנִית

"לֹא, לֹא, לֹא!" קָרָא הָרִאשׁוֹן. "אֲנִי לֹא מוּכָן לִנְגֹּעַ בַּקַּרְנַיִם הַמְפֹאָרוֹת שֶׁלִּי. הֵן כָּל-כָּךְ יָפוֹת! לֹא אֶפְגַּע בָּהֶן. אֲנִי אַשְׁאִיר אֶת הַקַּרְנַיִם עַל רֹאשִׁי וְכָךְ אֶכָּנֵס לַיַּעַר, שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֵילוּ קַרְנַיִם יָפוֹת יֵשׁ לִי"

כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַמִּשְׁפָּט, הֵבִיאוּ אֶת הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. "אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְשַׁקֵּר כָּךְ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, "הֲרֵי זֶה בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְכוּשׁ פִּי עֶשֶׂר מִמַּה שֶּׁאָמַרְתָּ!"

יָצָא הָאִישׁ לַדֶּרֶךְ. הוּא נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס פָּשׁוּט – לֹא בְּמוֹנִית וְלֹא בִּמְכוֹנִית קַדִילָאק מְפֹאֶרֶת; בָּרַכֶּבֶת הוּא יָשַׁב בְּקָרוֹן שֶׁל עֲנִיִּים וְרוֹכְלִים, וְכָל הַזְּמַן הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִבְלֹט לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים

"בּוֹא הֵנָּה, יְדִידִי", קָרָא לְעֶבְרוֹ בַּעַל-הַבַּיִת, "קוּם מֵהַכִּסֵּא, וְעֲבֹר לַמָּקוֹם הַהוּא, בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן". הָאוֹרֵחַ נֶעֱלַב מְאֹד. הוּא לֹא הֵבִין: כֵּיצַד מִתְנַהֵג הָאִישׁ הַנָּדִיב הַזֶּה?! אֵיךְ הוּא מְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ וְשׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְסוֹף הַשֻּׁלְחָן?!

"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי – עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"

עַכְשָׁו צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הָעֲבָדִים שֶׁלּוֹ לְהָכִין אֲרוּחָה כְּשֵׁרָה לִמְהַדְּרִין, בִּשְׁבִיל קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים. כְּשֶׁהַסְּעֻדָּה הָיְתָה מוּכָנָה, קָרָא הַמֶּלֶךְ לַיְהוּדִים וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי מַקְצִיב לָכֶם שָׁעָה אַחַת כְּדֵי לֶאֱכֹל. מֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל אַךְ וְרַק בְּעֶזְרַת הַכַּפּוֹת הָאֵלּוּ" – הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַכַּפּוֹת הָאֲרֻכּוֹת.

אָמַר הַשּׁוֹמֵר הָעַצְלָן לְעַצְמוֹ: "אֲחַכֶּה רַק עַד שֶׁהַגַּנָּב יְמַלֵּא אֶת הַשַּׂק בִּסְחוֹרָה, וְאָז אֶתְפֹּס אוֹתוֹ עִם הַשָּׁלָל בַּיָּדַיִם"

וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הִשְׁתּוֹלְלָה בַּיָּם סְעָרָה גְּדוֹלָה. רַב הַחוֹבֵל צִוָּה עַל כָּל הַנּוֹסְעִים לִזְרֹק לַיָּם אֶת הַחֲבִילוֹת הַכְּבֵדוֹת שֶׁלָּהֶם, וְכֻלָּם נִשְׁאֲרוּ בְּלִי כְּלוּם. גַּם הַסּוֹחֵר הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר בְּלִי כָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְהִצְטַעֵר מְאֹד

הָאוֹרֵחַ הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְהוֹדוֹת לַמְאָרֵחַ הַנָּדִיב שֶׁלּוֹ. הוּא הִזְמִין מָנוֹת יְקָרוֹת מְאֹד: מִינֵי בְּשָׂרִים מְשֻׁבָּחִים, מְרָקִים נְדִירִים, תּוֹסָפוֹת עֲשִׁירוֹת, מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת, לִפְתָּנִים וּגְלִידוֹת – הַכֹּל מֵהַסּוּג הֲכִי יָקָר שֶׁיֵּשׁ שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא זָכָה לֶאֱכֹל. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ יְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֵין לוֹ בְּעָיָה...

אַחֲרֵי שֶׁהֶעָנִי יָצָא מֵהַבַּיִת, שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן אֶת בַּעֲלָהּ: "מַדּוּעַ הֶעָנִי הַזֶּה – שֶׁעָשִׂינוּ לוֹ טוֹבָה פַּעַם אַחַת – אוֹמֵר לָנוּ תּוֹדָה רַבָּה מִכָּל הַלֵּב, וּלְעֻמָּתוֹ שׁוּקִי – שֶׁאֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן עוֹשִׂים לוֹ טוֹבוֹת וַחֲסָדִים – לֹא מוֹדֶה לָנוּ אַף פַּעַם?!"

לַעֲלִיַּת הַכֹּהֵן הוּא קָרָא לְאָדָם שֶׁיָּשַׁב בַּקָּצֶה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. לַעֲלִיַּת הַלֵּוִי קָרָא לְמִישֶׁהוּ שֶׁיָּשַׁב בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת. לְעֻמַּת זֹאת הָיוּ אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּמִּזְרָח, בְּמָקוֹם מְכֻבָּד, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלִיּוֹת. הַגַּבַּאי חִלֵּק עֲלִיּוֹת לַאֲנָשִׁים נוֹסָפִים שֶׁנִּרְאוּ פְּשׁוּטִים וְלֹא מְכֻבָּדִים

הֶעָשִׁיר הָיָה יְהוּדִי רַחֲמָן וְגוֹמֵל חֲסָדִים. הוּא רִחֵם מְאֹד עַל הֶעָנִי, וּבְקוֹל נִרְגָּשׁ אָמַר לוֹ: "בְּסֵדֶר, אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי, בְּאַחַת בַּצָּהֳרַיִם, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ צֵ'ק בִּסְכוּם גָּדוֹל מְאֹד". עֵינָיו שֶׁל הֶעָנִי זָהֲרוּ בְּשִׂמְחָה. "הוֹ, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! אֵין לִי מִלִּים!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּו

לֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיְתָה בַּת, וּכְשֶׁבָּגְרָה הִצִּיעוּ לוֹ שִׁדּוּךְ בִּשְׁבִילָהּ. הֶחָתָן שֶׁהֻצַּע לוֹ הָיָה עָנִי מָרוּד, וְהוּא שָׁמַע בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה עַל הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת הַ"שְּׁוֶער" שֶׁלּוֹ. בִּמְיֻחָד הִתְעַנְיֵן הֶחָתָן בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע עַל אֹסֶף הַכֵּלִים הַנָּדִיר וְהַמְפֹאָר שֶׁבְּבֵית הֶעָשִׁיר

פַּעַם הִגִּיעַ אֶל בֵּית-הַמָּלוֹן סוֹחֵר בְּשֵׁם מֵאִיר. מֵאִיר הִתְגּוֹרֵר בִּכְפָר קָטָן, וּבִכְלָל לֹא הִכִּיר אֶת כָּל הַשִּׁכְלוּלִים שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. הוּא הִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ מִבֵּית הַמָּלוֹן, וּבִמְיֻחָד מֵהָאֲרוּחוֹת הַטְּעִימוֹת וְהַמְגֻוָּנוֹת שֶׁהֻגְּשׁוּ בְּכָל יוֹם בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת. מֵאִיר אָכַל בְּתֵאָבוֹן רַב וּבְהִתְפַּעֲלוּת, כִּי הוּא לֹא הִכִּיר לִפְנֵי כֵן אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַמְעַנְיְנִים

הַיָּמִים חָלְפוּ, עָבְרוּ חֹדֶשׁ וְגַם חָדְשַׁיִם, וְחַצְקְל לֹא הִגִּיעַ לַגְּמָ"ח לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה וְלָקַחַת אֶת הַחֲלִיפָה בַּחֲזָרָה

הִרְגִּישׁ הָאַרְיֵה שָׂבֵעַ. אֲבָל הַשָּׂבָע הַזֶּה הִסְפִּיק רַק לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאָז הִתְחִיל הָאַרְיֵה לִהְיוֹת שׁוּב רָעֵב. שׁוּב קָרָא לַחַיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו מַהֵר

"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" הִצִּיעַ הֶעָשִׁיר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי. "הָבָה וְנַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן, שֶׁיּוֹכִיחַ מִי יוֹתֵר עָשִׁיר בֶּאֱמֶת". הִתְפַּלֵּא הֶעָשִׁיר הַשֵּׁנִי: "אֵיזֶה נִסָּיוֹן יָכוֹל לְהַרְאוֹת אֶת זֶה?"