פרשת אמור

התורה אינה מציינת במפורש שיום החמישים מחג הפסח הוא יום מתן תורה, משום שביחס למתן תורה- לא רצה הבורא להגביל יום מסוים שבו ניתנה תורה. מי שבאמת רוצה, יכול לקבל אותה שוב בכל יום ובכל שעה

בוודאי שהתורה לא התכוונה שנספור מעשה-קוף יום אחרי יום בלי תועלת בספירה עצמה. לכן באו חכמינו וביארו ש"דרך ארץ" קדמה לתורה ובימי הספירה צריכים לעשות הכנה לקבלת התורה הקדושה; דברים שאולי לא ידעתם על ספירת העומר

"אָנָּא, עֲשׂוּ לִי טוֹבָה", בִּקֵּשׁ הַזָּמִיר מֵהַצִּפֳּרִים שֶׁסְּבִיבוֹ, "יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה מְאֹד, שֶׁמִּתְגוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַלָּבָן עַל עֵץ הָאֶרֶז. לְכוּ וְהוֹדִיעוּ לָהּ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה לִי – עַל כָּךְ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתִי וְכָלְאוּ אוֹתִי בַּכְּלוּב. אוּלַי הִיא תּוּכַל לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מֵהַכֶּלֶא?"

במחנה ישראל התפתח ויכוח גדול בין בני המקום ליהודי שאמו אמנם מוצאה בשבט דן אבל אביו, למרבה הבושה, היה מצרי... חינוך, הנהגות טובות ודוגמה אישית בפרשת אמור

התורה אומרת "וספרתם לכם". התלמוד לומד מזה שכל אחד ואחד חייב לספור לעצמו ולא שאחד יוציא ידי חובה את האחר. ללמדנו שבהתקדמות רוחנית, אל לו לאדם לערוך השוואות בינו לבין האחרים. תובנות מפרשת אמור

מדוע בין פסוקי הציוויים על החגים הנכבדים מוזכרת לפתע מצוות החסד? על חשיבותן של המצוות שבין אדם לחברו

מסתבר, שאכן המלאך לא רוצה שאזכור את מה שהוא לימד, הוא רוצה דבר אחד – שלא אשכח שפעם ידעתי משהו, שחוויתי משהו, ואנסה כל חיי לחתור ולשוב אל אותה חוויה רוחנית מדהימה שחוויתי בעבר...

הנס שאירע סביב לחם הפנים וירידת המן מלמד אותנו שיעור על הקשר היומיומי לקב"ה